קיום התורה בלי קיצוניות יתר רק בנועם ודקדוק הלכה

וזהו (שמות לה-א) "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם, אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם".

קיום התורה בלי קיצוניות יתר רק בנועם ודקדוק הלכה

כלומר רצון הוא שתעשו את המצוות בדיקדוק ההלכה כמו שקיבלנו מהר סיני, וכפי שהעבירו לנו רבותינו. ולא תוסיפו עליהם ולא תמעטו אותם, וכמ"ש (דברים יג-א) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם, אותו תשמרו לעשות, לא תוסיף עליו, ולא תגרע ממנו.

וגם צריכים להקפיד על צביון ועל הגדרת המצוות, וכהא דתנן (מגילה כד:) העושה תפילתו (תפילין שלו) עגולה-סכנה, ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו – הרי זה דרך מינות. ציפן זהב, ונתנה על בית אונקלי שלו – הרי זה דרך החיצונים. ע"כ.

וכן מי שמחליט לעשות התפילין שקופות בזכוכית יקרה ומכובדת, הרי הוא בכלל הנ"ל, ולא יוצא ידי חובה. וכן המחליט לקדש מצוה אחת יתר מכל המצוות, ויותר מגדרה, אע"פ שהיא מצוה יקרה וחשובה מאד הרי כל המוסיף גורע (סנהדרין כט.) וכל יתר כנטול דמי (חולין נח.). והרי זה השתבש בדעותיו והשקפותיו, וסטה מדרך ה' ומדרך תורתו הקדושה.

כגון אלה שהקדישו את ענין ארץ ישראל יתר על המידה, שאע"פ שבודאי ארץ ישראל היא חמדת כל הלבבות, ומעלותיה עצומות ונשגבות וכמו שמופיע בפסוקים מפורשים, ובדברי חז"ל, בזוהר הקדוש, ובתלמוד בבלי ובכל המדרשים, ואם נתחיל לשבחה לא נוכל לסיים, מכל מקום לפני קרוב למאה שנה התחילה תנועה של יהודים חרדים (אז! והיום בעקבות הטעות הנ"ל לאט לאט אבל בטוח התרחקו מאד מאד מהקפדת קיום התורה והמצוות, ומתקרבים לאלה שיש להתרחק מהם, ומרחיקים את אלה שיש להתקרב אליהם וכו' וכו' וכו') אשר אהבו את ארץ ישראל, אבל קצת יתר על המידה, דהיינו שלמען ארץ ישראל היו מוכנים הכל, כולל לעבור על הלכות התורה, ושמו את ארץ ישראל, כעיקר העיקרים וכמרכז כל התורה כולה, אשר היא דוחה את הכל.

וע"י ההפרזה הזו השתבשו מאד מאד בדעותיהם והשקפותיהם עד שלחמו נגד מחזיקי התורה והדת, ועדיין ידם נטויה.

וכן ישנם כאלה שלקחו לעצמם דרך חיים ומרכז התורה ויסוד מוסד שהכל תלוי בה, להיות קנאים ולהלחם עם הציונים, והקצינו עוד ועוד עד שה"שיטה" של קיצוניות וקנאות (אף המזוייפת מאד מאד) דוחה את כל התורה כולה, וגם לוחמים ורודפים את כל מי שלא מסכים אתם, והשתבשו וממשיכים להשתבש. ושמים אור לחושך וחושך לאור.

וכן בענין לשון הרע – יש להזהר גם בתמימות לא להיות שוטה, כמ"ש רבינו ז"ל (שיחות הר"ן סי' נא).

וכן עמלי תורה ואברכי משי – שהנשים הן המפרנסות צריכים עיניים פקוחות לדעת איפה אשתו עובדת ועם מי עובדת, ולהמנע ככל שניתן מעבודה עם גברים, ויש שבגלל העול המוטל עליה, והמסירות לעסק התורה – האשה יוצאת החוצה (נפקת ברא. ודי לחכימא)…

והתופעה קיימת גם בעולם הגדול שיש חברים באגודות נגד צער בעלי חיים, שמוכנים להכות לפצוע ואף להרוג רח"ל, מי שחושב אחרת מהם, בבחי' (הושע יג-ב) זובחי אדם – עגלים ישקון.

וכן יש כאלה אוהבי טבע, שלמען העצים והפרחים מוכנים להזיק לאדם, ואל כולם נאמר (יומא כב:, קהלת ז-ז) אל תצדק הרבה, ואל תרשע הרבה. כי הא בהא תליא, מי שיוצא מהשורה ומפריז ומגזים ומקצין שלא במקום, בסוף מקלקל הרבה מאד. והעיקר לעשות רצון ה' בפשיטות ותמימות, על פי הדרכת הצדיקים שבכל דור ודור.

בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד