קום אחי משנתך

קום אחי – השם יתברך מרמז לך בכל יום קום תתעורר…
תתחיל לחיות ולאסוף אוצרות לעולם הנצחי… תתקרב אלי תראה אורות ונפלאות…

פרשת השבוע וירא | קום אחי

פרשת השבוע וירא, עלון שבועי פרשת השבוע ברסלב

וזהו (בראשית יח-א) " וירא אליו הוי"ה (השם) ". פירש רבי סעדיה גאון וז"ל וירא, נגלה עליו. ע"כ. וכן הוא בתרגום אונקלוס ואיתגלי ליה הוי"ה.

מה נאמר ומה נדבר, אשרי אדם שזוכה שהשי"ת נגלה אליו. ואע"פ שלכאורה נראה להיות דבר הרחוק מאד מאתנו לפי מדריגתנו הפחותה והירודה, מכל מקום האמת אינו כן ! כי השי"ת מחמת רחמנותו וחנינותו ואהבתו אלינו, מתגלה לכל יהודי ויהודי בכל יום, לעוררו ולחזקו ולקרבו אליו בכל מיני אופנים. אלא שלא כל אחד נותן לב, ומפנה תשומת לבו לכך.

והרי אמרו חז"ל (אבות פ"ו מ"ב, שמות רבא מא-ט וכו') בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", שכל מי שאינו עוסק בתורה – נקרא נזוף.

ובודאי שאלפים ורבבות שומעים וחשים היטב דבר ה' אליהם, והם הם ההרהורי תשובה של בני תורה, על מיעוט העסק ומיעוט העמל היומי בתורה, ובאמת גם שאר עמא דארעא אמורים לשמוע הכרוז, אלא שכמו שאנחנו רואים בחוש שיתכן שיעמוד אדם על ידו וידבר אליו והוא אינו שם לבו לכך, כי טרוד מאד בענינים אחרים, או כי לא מחשיב את המדבר, או מסיבה אחרת כן הכרוז נכנס לו באוזן אחת ויוצא לו בשניה, וזה ההרהור תשובה היומי, על חוסר קיום ועסק התורה, החולף מהר במחשבתו בלי להשאיר כמעט רושם כלל.

וזה ג"כ בחי' מה דאיתא בזוה"ק (פ' אחרי מות, דף נז:) אמר רבי שמעון (בר יוחאי) תווהנא (מתפלא אני) על בני עלמא, דהא לית להו עיינין למיחזי (שאין להם עיניים לראות), ולבא לאשגחא (ולב להשגיח), ולא ידעין, ולא שוויין לבהו, לאסתכלא ברעותא דמאריהון (ולא יודעים ולא שמים ליבם ולהסתכל ברצון של אדוניהם), היך ניימין ולא מתערי משנתייהו (איך ישנים ולא מתעוררים משנתם), עד לא ייתי ההוא יומא דחפי עלייהו חשוכא וקבלא (עד שיבוא עליהם יום שיכסה אותם חושך ואפילה), ויתבע ההוא מאריה דפקדונא חושבנא מינייהו (ויתבע האדון חשבון מהם על מעשייהם). וכרוזא כל יומא קארי עלייהו (וכרוז כל יום קורא להם), ונשמתהון אסהידת בהון (ונשמתם מעידה בהם) בכל יומא וליליא, אורייתא ראמת קלין לכל עבר, מכרזת ואומרת (משלי א-כב) עד מתי פתאים תאהבו פתי, (שם ט-ד) מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו, לכו לחמו בלחמי, ושתו ביין מסכתי, ולֵית מאן דירכין אודניה (ואין מי שירכין אוזניו להקשיב) , ולית מאן דיתער לביה (ואין מי שיעורר ליבו).

וכיוצא בזה איתא בזוה"ק (פ' נשא, דף קכו.) ר' אבא פתח: כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה, דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר (משלי א) עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו', (ירמיה ג) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, ולית מאן דירכון אודניה , אורייתא קא מכרזא קמייהו, ולית מאן דישגח. עיי"ש, דבריו הערבים והנעימים.

והנה בר מן דֵין, הרי השי"ת נמצא בכל מקום ולית אתר פנוי מיניה, ושכינת עוזו נמצאת אתנו תמיד וחופפת עלינו בכל עת, אלא שצריכים להתעורר ולהתחזק ולשים לב לכך בבחינת (תהלים טז) שויתי ה' לנגדי תמיד. "שויתי" דייקא, כי לא מספיק כי כן הדברים במציאות, אלא שכדי לחוש הדברים בפועל צריכים לכוון מחשבתו וליישב דעתו בבחינת שויתי ה' לנגדי תמיד, כי אחרת לא ירגיש כלל.

ובכלל הנ"ל הם כל הרמזים הנפלאים שהשי"ת מרמז בכמה אופנים לכל אדם, כדי שישם לב והתעורר מתרדמתו להתקרב אליו יתברך. וכמ"ש רבינו הקדוש (רבי נחמן מברסלב) בריש ספרו (לקוטי מוהר"ן קמא סי' א) וז"ל כי איש ישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר להתקרב להשי"ת על ידי אותו דבר.

ומבואר יותר במאמר ויהי מקץ (ליקו"מ חא סי' נד) שהשי"ת מצמצם אלקותו מאין סוף ואין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שהאדם עומד עליו, ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה, ולפי המקום ולפי האדם, ומלביש לו בהם רמזים כדי לקרבו לעבודתו.

בכל צריך להסתכל על כל זה להגדיל דעתו ושכלו להבין הרמזים שהשי"ת מרמז לו בהם להתקרב אליו בכל פעם מכל מקום שהוא, כי בכל שענינים ובכל המלאכות ובכל המו"מ ובכל הדברים שבעולם שהשי"ת מזמין לאדם בכל יום ויום, בכולם יש בהם רמזים פרטיים, כנ"ל.

ויהי רצון שנזכה לשים לב לגילויי אלוקות הפרטיים והכלליים.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

תרומות יתקבלו בברכה 050-4161022

ניתן להקדיש לעילוי נשמה או לתפילות ברכה וישועה !