צרות

ביום צרתי אד-ני דרשתי (תהלים) 

ביום צרתי אד-ני דרשתי. ידוע מה שאמר רבינו [רבי נחמן מברסלב] ז"ל שמה שהעולם עושים בסוף — אנחנו צריכים לעשות מיד בהתחלה (נשמע מרלו"י זצ"ל, והו"ד ג"כ בשש"ק ח"ב א, רצג).

דהיינו שדרך ומנהג העולם, שלמשל כשאדם צריך ישועה בעניני רפואה, דבר ראשון הוא מנסה כל התרופות, והרופאים, והטיפולים, וכשרואה שהצרה היא צרה — אזי נוסע לקברי צדיקים ומתחיל להתפלל מעומקא דליבא.

ולא כן צריכים לעשות אלא להיפך מיד צריכים לפנות לה´ בתפילה וצעקה [ואח"כ יעשה השתדלות לפי מדרגתו ויאמין ויבטח בה' שיתן ברכה וסייעתא דשמייא].

וזה בחי´ "ביום צרתי — ה´ דרשתי".

וצריכים להיות חדורי אמונה ש"יום צרתי" הוא מאת ה´, כדי שיפנה אליו ויסדר עניניו עמו [כלומר שה' רוצה לעורר את האדם שיתפנה מעיסוקיו וטירדותיו היום יומיים ויפנה אל ה' לסדר ענייניו הרוחניים ויעשה חשבון הנפש להתעורר מהבלי עולם הזה הבולעים ומרחיקים מה' תורתו ומצוותיו], ועכ"פ יבקש רחמים ממנו. שהכל תלוי בו:

ידי לילה נגרה – יש כאן רמז (בכמה אופנים) למישוש הידיים, דהיינו פגם הידיים והברית, וזהו נגרה, ודי לחכימא ברמיזא.

וכן בכל מה שקשור עם ידיים, כגון תשומת יד (הלואה), והכאה וכו´ והיא נגרה, שופכת ומדממת, ולא תפוג — לא מפסיקה (לא המכה, ולא הדימום), ולכן מאנה להנחם נפשי. וכדי שלא יהי´ סותר לרישא דקרא, י"ל דהכי קאמר לפי פשוטו, שיש צרות שאדם צריך לקבל את הדין כמו שהוא, ולקבל את המצב החדש (של הצרה).

(מתוך הספר שי למורא – פירוש פשוט על התיקון הכללי)