(ויקרא כד-יא) "ושם אמו, שלומית בת דברי למטה דן".
צניעות באישה לא להרבות שיחה עם גברים | פרשת אמור
ומקודם כתיב (בפסוק הקודם) ויצא בן אישה ישראלית, והוא בן איש מיצרי. ופרש"י ושם אמו שלומית בת דברי. שבחן של ישראל, שפירסמה הכתוב לזו, לומר שהיא לבדה היתה זונה: שלומית. פרש"י דהות פטפטה "שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת בדברים ושואלת בשלום הכל:
בת דברי. פרש"י דברנית היתה, מדברת עם כל אדם, לפיכך קילקלה. ע"כ.
וכן הוא במדרש הגדול וז"ל: בת דברי – שהיתה דברנית, ובגלל הדיבור עינה אותה המצרי, שמשה הרגו.
מכאן שהשיחה והדיבור המרובה עם גבר/ים – רעה לאשה. ע"כ.
והנה באופן כללי לא רצוי להרבות בדיבור, וכתיב (משלי יז-כח) גם אויל מחריש – חכם יחשב. ואמרו חז"ל (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ט) כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין.
ואמרו (מגילה יח.) מילה בסלע משתוקא בתרי.
ואמרו (אבות פ"א) כל המרבה דברים מביא חטא.
אלא שטבע הנשים להרבות בדיבור ומלל, וכמ"ש חז"ל (דב"ר ו) ד' מידות בנשים .. פטפטות.
ואמרו (ב"ר ע') הדא אמרה שהדיבור מצוי בנשים,
ואמרו (ברכות מח.) על הפסוק (שמואל א', ט-יג) בבואכם העיר תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול, כי לא יאכל העם עד בואו, כי הוא יברך הזבח, אחרי כן יאכלו הקרואים. וכל כך למה (האריכה)? לפי שהנשים דברניות הן.
ואמרו (קדושין מט:) עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, ט' נטלו נשים.
ועוד אמרו (ב"ר יח-ב) רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר, 'ויבן' כתיב – התבונן מאין לברותה. אמר לא אברא אותה מן הראש – שלא תהא מיקרת ראשה. (בדרך גאוה). לא מן העין – שלא תהא סקרנית. ולא מן האוזן – שלא תהא ציתנית. (כל שיחה שלא שייך אליה). ולא מן הפה – שלא תהא דברנית. ולא מן הלב – שלא תהא קינתנית (קנאית). ולא מן היד – שלא תהא משמשנית. ולא מן הרגל – שלא תהא פרסנית (יוצאת תמיד מהבית החוצה), אלא ממקום שהוא צנוע ומכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר "תהא אשה צנועה, אשה צנועה", אף על פי כן (משלי א-כה) ותפרעו כל עצתי עיי"ש.
ואפילו נשים צדיקות ביותר כגון אמו של רבי שמעון בר יוחאי, אמרו חז"ל (ויק"ר לד:) אמה דרשב"י כד הות משתעי מותר מילין בשבתא, אמר לה "שבתא היא", ושתקה. ע"כ.
והנה טבע הדברנות שנמצא אצל הרבה נשים יש לנתב לאפיקים בריאים, אבל בשום אופן לא לריבוי דיבורים עם גברים, וכל הממעטת הרי זה משובח.
ובפרט שנשים דעתן קלה (שבת לג.) ודרך האשה להתפתות מן האיש (מכילתא דרשב"י פ' משפטים-ט).
ואם חז"ל הזהירו מאד לגברים לא להרבות שיחה עם האישה, וק"ו לאישה לדבר עם האיש, וכמ"ש (אבות פ"א) אל תרבה שיחה עם האישה, באשתו אמרו, ק"ו באשת חבירו.
ואמרו (נדרים כ.) אל תרבה שיחה עם האישה, שסופך לבא לידי ניאוף.
ואמרו (ברכות מג:) ששה דברים גנאי.. ואל יספר עם אישה בשוק, אפילו עם אשתו, ואמרו (קדושין ע.) אין שואלים בשלום אישה כלל. ואישה חייבת לדעת שלא רק שאין לה ליזום שיחה או להרבות דברים עם גברים, אלא אף גם צריכה להיות מתורגלת בעומק נפשה לדעת להפסיק שיחה ולהסתלק מהשטח אפילו אם לא נעים, ובזכות זה תזכה לנעימות נצח.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר