פרשת פנחס – היה קנאי לה' אבל לא חמום מוח

(במדבר כה-יא) "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם".

פרשת פנחס

יש לדקדק תיבת "בתוכם", שלכאורה היא מיותרת, ועוד יש לדקדק שפנחס לא עשה רק דבר אחד, שקנא קנאת ה' צבאות, והקדוש ברוך הוא שילם לו שנים, ברית שלום, וברית כהונת עולם.

אלא דאלו ואלו דברי אלקים חיים, שהכלל הוא, שאם רואה אדם חס ושלום בני אדם שעוברים עבירה, וכועס תיכף עליהם, אזי חס ושלום מעורר דינים על ישראל,

אבל פנחס, אף על פי שקינא קנאת ה' צבאות, אף על פי כן לא היה מעורר עליהם דינים חס ושלום, רק חסדים גדולים, ומכפר על בני ישראל, והוא הי' המליץ, וכדאיתא בגמרא (סנהדרין מד.) אמר לפניו ריבונו של עולם – על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל, ומחמת זה נתן לו הקב"ה שכר כפול, "ברית שלום" – מחמת שקנא קנאת ה' צבאות, ו"ברית כהונת עולם" – מחמת שהיה בתוך בני ישראל, ולא היה מופרד מהם, והיה מעורר עליהם חסדים וכיפר עליהם כמידת כהן הוא חסד (ראה זוה"ק ח"א, דף רנו: כהנים מסיטרא דחסד אתו) ומכפר על בני ישראל.

וזהו הרמז בפסוק "פנחס בן אלעזר" – השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו… ואעפ"כ היה בתוכם (קדושת לוי). וע"ע אורח לחיים-כאן, ושפ"א ליקוטים וז"ל 'בתוכם' שלא הפריד עצמו מכלל ישראל ח"ו, הגם שלא התעורר אחד מבני ישראל לנקום כדרך הקנאים, כדין קנאים פוגעים בו (סנהדרין פא:) רק פנחס לבדו, עם כל זה נאמר 'בתוכם', כי היה תוך כלל ישראל, עד שהיה ממש בעיניו, חטא-ישראל, כאילו הוא החוטא, שכן צריך להיות אצל כ"א מישראל, עיי"ש.

וכן קבע רבינו הקדוש זצ"ל מסמרות חזקים ביסוד זה, כדאיתא בליקוטי מוהר"ן (תנינא-סי' פב) וז"ל: והדרך שעשה משה רבינו הוא כך, שמשה קשר את עצמו, אפילו לפחות שבישראל, ומסר נפשו עליהם, כמ"ש (שמות לב) ואם אין מחני נא. וזה פירוש (שמות לה) ויקהל משה וכו' שמשה היה מאסף ומיחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפילו עם הפחות שבפחותים.

וזה פירוש (תהלים נג) כולו סג-יחדיו, אפילו כשאני רואה אחד מישראל שסג מכל וכל מהקב"ה, אעפ"כ צריך אני שנהיה יחדיו. צריך ליחֵד ולקשר עמו, כמו שעשה משה, כי יש בחי' אלוקות אפי' בדיוטא התחתונה, אפי' בעשרה כתרי דמסאבותא, לקיים (תהלים קג) ומלכותו בכל מָשָלָה.

נמצא שבפחות שבישראל יש בו בודאי איזה אלוקות, ועי"ז יכול להיות יחדיו עמו, וזה כולו סג-יחדיו, ע"כ. וכמ"ש עוד רבינו ז"ל (ליקו"מ ח"א רפב) במאמר אזמרה, וז"ל דע, כי צריך לדון כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועי"ז שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, עי"ז מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה.

וזה בחי' (תהלים לז) ועוד מעט ואין רשע, והתבוננות על מקומו ואיננו, היינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות. ואע"פ שאתה רואה שהוא רשע גמור, אעפ"כ צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב, ששם אינו רשע, וזהו "ועוד מעט ואין רשע", שצריך אתה לבקש בו מעט טוב, שיש בו עדיין, ששם אינו רשע.

כי אע"פ שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועי"ז שאתה מוצא בו עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, עי"ז אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה עי"ז. עיי"ש דבריו המתוקים.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

• ליקוטי תפילות צ | תפילה לדון לכף זכות | מאת רבי נתן מברסלב
• לצפייה – לדון לכף זכות
• צריך לדון כל אדם לכף זכות | פרשת שופטים