פרשת ויצא – שיויתי ה' לנגדי תמיד
על שם מה נקרא עולם? על שם גודל העלמה שבו!
על שם מה נקרא עולם? על שם גודל העלמה שבו! תקציר: פרשת השבוע ויצא. מדבר ראש ישיבת ברסלב על מציאות השם יתברך בעולם ועל גודל העלמה שיש בעולם מהמציאות הזאת ושהיא הגורמת לאדם לסבול ולהכשל. על כן כל אדם צריך לשום שכל וחכמה ממה להתרחק ואיך לגלות את ההסתרה שבתוך ההסתרה.
וזהו (בראשית כח, טז) "ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, ואנכי לא ידעתי".
הנה ידוע ומפורסם כי (תיקוני זוהר 'פתח אליהו') לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי מבורא עולם], והשי"ת ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. וה' מכונה בשם "מקומו של עולם", כי השי"ת נמצא בכל מקום ובכל עת ממש ממש, ולא בלשון משל ומליצה, ולא בלשון מושאל. אלא מציאות ועובדה הוא.
ודבר זה מחייב כמובן אצלינו התנהגות אחרת (מהמקובל אצל העולם) בכל המובנים, וגם שינוי חשיבה.
ואע"פ שה' נמצא בכל מקום, אין זה אומר שאני טוב לי להיות בכל מקום, ואדרבא יש הרבה מקומות שאסור לי להיות שם, והשי"ת כביכול נמצא שם להזהירני "צא מהר מכאן, ומה לך ולמקום הזה" וכמו שמובא בסיפורי מעשיות של רבינו, שאמרה הבת מלך לשני למלכות שמצאה בתוך ארמון מפואר ושם היו ניגונים מוזיקה ואוכל וכל התענוגות אמרה לו הבת מלך שהמקום הזה הוא הלא טוב!
כי אע"פ שאמרו חז"ל (ירושלמי תענית פ"א ה"א) אם יאמר לך אדם היכן אלקיך, תאמר לו בכרך גדול שברומי. בודאי אין זה אומר כלל שח"ו טוב להיות שם, ואדרבא רע ומר להיות שם, ואם מאיזו סיבה נקלעתי לשם, בודאי שצריך אני להסתלק מה יותר מהר מהמקום הטמא ההוא, אלא שבהיותי שם ל"אונסי", צריך אני להתקשר גם שם להשי"ת ולהזהר לעשות רצונו ולהזהר מלעבור על רצונו. וכן בכל מקום כיוצא בזה.
והרי שהעולם שלנו נקרא כן "עולם" על שם ההעלם והשכחה וההיסח הדעת המצויים, וקורה ואף מצוי שאדם שוכח שהשם יתברך נמצא 'כאן ועכשיו', ולכן ע"י ההיסח הדעת הלזה האדם נכשל בדיבורו, ובמעשיו, וכגון שכועס, או מדבר אשר לא כדת, או ח"ו נכשל בעבירה, או מזלזל בהלכה רח"ל,
ואילו היה האדם נזכר שה' כאן ועכשיו – לא היה נכשל ומדבר ועושה שטויות שכל זה הוא בחינת "אכן יש ה' במקום, ואנכי לא ידעתי" כלומר לא שמתי על לבי, ושכחתי, והסחתי דעתי מכך, ודבר זה יש לו השלכות מעשיות וכנ"ל.
וזה בחינת (תהלים טז, ח) "שיויתי ה' לנגדי תמיד". שתמיד כל החיים, בכל עת ובכל שעה, צריכים להתחזק ולהתעורר ולזכור תמיד שה' נמצא כאן ועכשיו עמדי.
וכמ"ש (שם כג-ד) "כי אתה עמדי" שהוא מצב קבוע כל החיים, אלא שלפעמים "אנכי לא ידעתי" כלומר ודאי וודאי שאני יודע מכך, אלא ברח לי מהראש והיסחתי דעתי מכך בעוונותי. וזה מה שגרם לי עוד שעשיתי עוד שטויות והבאתי על עצמי עוד עוונות.
וצריך כל יהודי להתרגל לחיות לפני ה' תמיד בכל עת ובכל שעה, וכמו שהדברים מבוארים היטב ע"י מו"ז מור"ם זצ"ל בתחילת השולחן ערוך (או"ח סי' א, ס"א), עיי"ש כי כל מילה שווה זהב, והיא הדרכה שאין ערוך לה לכל רגע בחיים. וצריכים להשקיע הרבה כוחות וזמן ומוח, איך להגיע לביצוע דבר זה, אשר הפוך בו והפוך ותראה שהכל תלוי בדבר זה, ואשרי המצליח להכנס לקיום דבר זה, ואשרי ואשרי מי שמצליח להשאר תמיד בקיום דבר לאורך ימים ושנים במשך כל החיים, עד הנשימה האחרונה ממש. ועכ"פ בהתחלה.
וכן מי שקשה לו, טוב להתרגל לעשות כן לפרקים, ובודאי אשרי מי שכל יום, אפי' לשעה מסויימת, משים על לבו להתנהג בשים לב על כך שהשי"ת נמצא 'כאן ועכשיו' ואזי יזכה להרבה אור.
ויהי חלקינו עם מקיימי (תהלים טז-ח) "שויתי ה' לנגדי תמיד".
