פרשת השבוע שמיני התשע"ג

בס"ד

לכבוד.. אחדשה"ט! אכתוב לך פירור מפרשת "שמיני".

(ויקרא ט, א) "ויהי ביום השמיני" (פרש"י למלואים) "קרא משה לאהרן ולבניו", ואמרינן במס' מגילה דף י' ע"ב תניא אותו היום היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנברא בו שמים וארץ, [כתיב הכא 'ויהי ביום השמיני', וכתיב התם
(בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ע"כ.

והנה עיקר השמחה של יום השמיני לעומת שאר ימי המילואים, היתה שאהרן נכנס לשמש בכהונה גדולה (ובניו כהנים), היינו שמחה על גדולת הצדיקים והרמת קרנם, והוא בחי' (תהלים ב, ו) ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי.

כי כל בריאת העולם היתה בשביל הנחת רוח שכביכול הי' עתיד הקב"ה לקבל מהצדיקים העוסקים בתורה ושומרים בריתו בבחי' (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ובחי' (ברכות דף ו' עב) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה ומליץ לה רב אלעזר מהכתוב (קהלת יב) כי זה כל האדם [ורב אבא בר הנא אמר שקול זה כנגד כל העולם, ור"ש בן זומא (וי"א בן עזאי) אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה]. וזו שמחה עצומה לפניו יתברך כשהעולם על תיקונו, ומכבדים את הצדיקים. היפך הדור הזה שעליונים למטה ותחתונים למעלה (פסחים ו / ב"ב י: ), וכל המעיז פניו ככלב ביותר, רם וראש ביותר, ונחשב ל"ראש החכמים".

וכל המקודש יותר חָרֵב יותר (ע' ברכות נח: ), ועיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה. וע"כ ביום גדולת הצדיקים השי"ת שמח כשמחת יום בריאת העולם, שהרי זו היתה תכלית בריאת העולם, בבחי' מה דאיתא בזוהר  לך לך דף צ ע"א דבת קול משמיא אמר ליה [לרשב"י] כל חילא דשמיא נגילה ונשמחה בך, ואיתא בתנחומא (פ' פנחס, או, ב') שהקב"ה בעצמו מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, ואמרו במדרש רבא (בראשית פל"ט-אות יב) שהחמיר הקב"ה בכבודן של צדיקים יותר מכבודו, וכן אמר רשב"י (זוהר פ' נח, דף ע"ו ע"א) זכאה חולקהון דצדיקיא דקוב"ה בעי ביקריהון, ועוד אמר רשב"י לפני הסתלקותו (זוהר האזינו, דף רפח ע"א אידרא זוטא קדישא) קוב"ה בעי ביקריהון דצדיקייא יתיר מיקרא דיליה, ע"ש ומקרא מלא כתיב (ישעיה ג, י) אמרו צדיק כי טוב, דהיינו שהוא רצון ה' לשבח את הצדיקים, הן לחזק ולעודד אותם, הן כדי שימצאו חן בעיני הבריות וישתוקקו ללכת בדרכיהם, הלא תראה ילד קטן שמשבחים בפניו וכל הזמן שומע שבחים על שחקן כדור רגל, כששואלים אותו מה תרצה להיות כשתגדל אומר להיות כדוררגלן, ואם משבחים ומתפארים אנשי צבא, יאמר שירצה להיות חייל ואיש צבא, וכן רופא וכו'..וכו'.. כל אחד לפי השטויות ודעות של אותו מקום והקרובים אליו, ודבר זה, היינו שבח הרחוקים מתורה ועבודת ה' יש לרחק מילדינו והוא כלול באיסור (דברים ז, ב) לא תְּחָנֵם, שאסור לתת להם (ועכו"ם) חן, ולשבחם כמ"ש חז"ל (עבודה זרה כ.) אלא אדרבא יש לפאר ולשבח הצדיקים בעיניהם בכל מילי שבח למען ילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו (ע' משלי ב, כ), ורבינו ז"ל סיפר שעיקר החשק לעבודת ה' ועיקר הצלחתו בעבודת ה' בא לו ע"י סיפורי צדיקים ושבחיהם. והצדיקים שוכני עפר שמחים שמחה עצומה כשאומרים דבר שמועה מפיהם או מספרים בשבחם בעוה"ז וכמו שאמר דוד המלך (תהלים סא, ה) אגורה באָהָלך עולמים, דאמר ר' יוחנן משום רשב"י (יבמות צז.)

כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז, שפתותיו דובבות בקבר. ועיין בספר חסידים (סי' רכד) שכל האומר דבר שמועה מפיהם הם מתפללים עליו  ומליצים טובה עליו, ועיין בבבא מציעא (פה: ) בהאי סבא שנסמא, וצווח על קברו של רבי חייא "מתניתא דמר מתנינא", ונתרפא. ועיין בב"ק (קיא:)  אמר רבא כי שכיבנא ר' אושעיא נפק לוותי דתריצנא מתניתין כוותיה. [

וק"ו דלא ניחא להו, ואוי לו למספר בגנותן, ועיין במס' ברכות (יט.) המספר אחר מיטתן של ת"ח מנדין אותו ונופל לגיהנום, ועיי"ש בחד אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל ונפל קניא מטללא, ובזעא לארנקא דמוחיה, ועיין במס' סנהדרין קב: דר' אבא ורב אשי הוו דרשי בשלשה מלכים והקפידו עליהם עיי"ש (וק"ו לגדולי הצדיקים).

ויהי רצון שנזכה להיות דבוקים בצדיק האמת ונעשה נחת רוח לפני יתברך ע"י סיפור שיבחם ודברי תורתם.
בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד