פרשת השבוע שמיני

פרשת השבוע שמיני… ימי ניסן ימי התחדשות והתעלות, ותיקון הנשמות…
וכמו שרואים בחוש גם כן בכל העולם שאז בימי ניסן הוא זמן התחדשות והתרעננות, וכמו שרואים בבנות ישראל שבמרץ רב ובכל הכוחות עובדות קשה לרענן ולחדש את כל הבית (גם מטעמי צידקות לבער את החמץ עד תומו, ולכבוד החג, וגם מטעם דחף פנימי בלתי מוסבר באופן פשטני, אלא מכח ההסבר הנ"ל).

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א. יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע שמיני

לכבוד…אחדשה"ט! בעזהי"ת אכתוב לך משהו השייך לפרשת השבוע.

להורדה והדפסת העלון השבועי לשבת קודש >> פרשת השבוע שמיני

וזהו (ויקרא ט-ב) "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל".

פרש"י (והוא מחז"ל במס' שבת פז: ובסדר עולם פ"ז) שהוא ראש חודש ניסן, שהוקם המשכן בו, ונטל עשר עטרות. מהם ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה (שעד עכשיו היתה העבודה בבכורות), וכמבואר בלקוטי מוהר"ן (קמא, סי' ע, בסופו) שאז הוא זמן ההתמנות וחלוקת הכבוד בבחי' משחז"ל (ראש השנה ב.) שניסן – ראש השנה למלכים.

אבל בעיקר לדורות עולם הוא זמן התחדשות, כמו שרואים בחוש שאילנות מתחדשים אז, ובפרט עצי פרי – אז הוא זמן החנטה ותחילת התהוות הפרי, ואז האילנות מוציאים פרחים (אף שההתחלה ממש היא בסביבות ט"ו בשבט, מ"מ יופים ותפארתם ניכר בתחילת חודש ניסן) ואשר על כן חז"ל (ברכות מג:) קבעו שהוא הזמן המתאים לברכת האילנות, וכדאמרינן אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בראת בריות טובות ואילנות טובות להתנאות [להנות] בהן בני אדם".

וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' רכו) וז"ל היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוצאים פרח-אומר ברוך… ואע"פ שהריטב"א (כ"ה יא. ד"ה האי,) וכמה אחרונים כתבו שניסן לאו דוקא, עיין בבאה"ט, ערוה"ש, א"א, מכל מקום עיקר הזמן הוא דוקא בחודש ניסן, עיין בברכ"י סק"ב ובמורה באצבע אות קצח, מועד לכל חי (סי' א, אות ט), כה"ח סק"א.

ועוד ובפרט לפי מה שכתבו המקובלים שאז הוא זמן תיקון הנשמות (בפרט המגולגלות בפירות), וכן מביא בשדי חמד (מערכת ברכות סי' ב, דין א) שלפי המקובלים יש לברך, רק בחודש ניסן, ע"ש, ובברכה זו יש תיקונים גדולים עם החיים ועם המתים,

וכן החתם סופר (הגהות השו"ע) אף שהוא כשלעצמו סבר שאפשר לברך ג"כ בחודש אייר, מ"מ קיבל מרבו הגדול הגה"צ רבי נתן אדלר זצ"ל שאפשר לברך רק עד שנגמרת תקופת ניסן (שלכאורה כוונתו סוף חודש ניסן).

ואיתא בזוה"ק (פ' בלק, דף קצו:) שהנשמות מעולם העליון משוטטות בימי ניסן בגינות ובפרדסים, וע"י הברכות זוכות לעילוי נשמותיהם ומתפללים על החיים עדנה.

וגם הוא [ימי ניסן] זמן הריונם של הבהמות, אף שתחילתן באדר, וכמ"ש (תהלים סה, יד) לבשו כרים הצאן, ועמקים יעטפו בר, יתרועעו אף ישירו, אימתי לבשו כרים הצאן? בזמן שהעמקים יעטפו בר (ע' ר"ה דף יא.).

וכמו שרואים בחוש גם כן בכל העולם שאז בימי ניסן הוא זמן התחדשות והתרעננות, וכמו שרואים בבנות ישראל שבמרץ רב ובכל הכוחות עובדות קשה לרענן ולחדש את כל הבית (גם מטעמי צידקות לבער את החמץ עד תומו, ולכבוד החג, וגם מטעם דחף פנימי בלתי מוסבר באופן פשטני, אלא מכח ההסבר הנ"ל).

וזה בחי' מ"ש חז"ל (ר"ה שם, שמו"ר טו-יב, זוה"ק ח"ב קכ., ח"ג רמט.) בניסן נברא העולם, בניסן נולדו האבות, בניסן מתו האבות (והוא זמן טוב לבקר במערת המכפילה אם מתאפשר), בניסן נגאלו, ובניסן עתידים ליגאל.

והוא זמן שמרבים בשמחה שהוא אמצעי גדול להתחדשות, וכמ"ש חז"ל (תענית כט.) משנכנס אדר מרבים בשמחה, ופרש"י ימי נסים היו לישראל, פורים ופסח.

נמצא שניסן הוא התחדשות הבריאה, והוא זמן מסוגל לכל אחד להתחדש בעבודת ה', ובכיסופים להשי"ת ולעשיית רצונו יתברך, ולקבל קבלות חדשות, ולהתחיל דף חדש בחיים, וכל זה אפילו לזקנים. וכמ"ש רבינו ז"ל כאלט טאר מען ניט זיין, (שפירושו שאסור להיות זקן) נאר יונג און פריש (רק צעיר ורענן. עם מרץ נעורים לעבודתו יתברך). וקל וחומר שהצעירים שיש להם כל הנתונים הטבעיים לכך שצריכים להתחדש בעבודת ה'. ויהי חלקינו עמהם.