פרשת השבוע קדושים תהיו !! כי יהודי צריך להיות קדוש במחשבה, שיהי' לו טהרת המחשבה ולב טהור ונקי, בדיבור, לא מיבעי שלא ידבר ניבול פה, אלא גם יזהר מדברי הבל ודברים בטלים, ובמעשה … כי באמת השורש לכל הקדושות היא קדושת וטהרות המחשבה, כי כולא במחשבה איתברירו (זוה"ק פקודי, רנד:), כי טהרת המחשבה או היפוכה, הם שורש לכל הדיבורים והמעשים,
בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע קדושים.
לכבוד… אחדשה"ט!
בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע,
להורדת העלון השבועי פרשת קדושים >> פרשת השבוע ברסלב,אחרי מות קדושים.
וזהו (ויקרא יט-ב) "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלקיכם".
ופרש"י הוו פרושים מן העריות ומן העבירה. וכתב הרמב"ן ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב [רש"י ז"ל], אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים "פרושים",
והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה וכו' ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזימת אשתו, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו (ע"פ משלי כג-כ), וידבר כרצונו בכל הנבלות (פה), שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה "נבל ברשות התורה",
לפיכך בא הכתוב להזהיר על כך, שימעט בהנאות ויקדש עצמו מן היין במיעוטו. ע"ש.
והוסיף עוד וז"ל עיקר הכתוב יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים (במעשים זולים ובדיבורים רחוביים וכד'). ע"כ.
כי יהודי צריך להיות קדוש במחשבה, שיהי' לו טהרת המחשבה ולב טהור ונקי, בדיבור, לא מיבעי שלא ידבר ניבול פה, אלא גם יזהר מדברי הבל ודברים בטלים, ובמעשה – כנ"ל בריש דברינו.
ודבר זה, היינו עניני הקדושה כנ"ל, מבדילים אותנו הבדל גדול מן הגוים, השטופים בההיפך מכל ג' הבחינות, ואפי' אם פה ושם נמצא אצל הערבים זהירות מסויימת כגון בצניעות הנשים, הרי זה הכל חיצוני בלבד ושבע תועבות בלבם, וכמו שרואים בחוש בפירות הבאושים היוצאים מהצניעות הנ"ל. כי באמת השורש לכל הקדושות היא קדושת וטהרות המחשבה, כי כולא במחשבה איתברירו (זוה"ק פקודי, רנד:), כי טהרת המחשבה או היפוכה, הם שורש לכל הדיבורים והמעשים, ולכן הערביות אף שהם צנועות בחיצוניות, הם מולידות פראי אדם שפלים ונבזים גנבים ומזיקים ורוצחים סופר אכזריים, פוק חזי במציאות, ולהבדיל אלף הבדלות "חזו חזו בני חביבי" !
וכתב החובת הלבבות (השער השמיני, שער חשבון הנפש, פ"ג) וז"ל "חשבון האדם עם נפשו" – שיחשוב עד כמה שקע באהבת העוה"ז, והעדיף תאותיה על אהבת העולם הבא. וישתדל להוציא את אהבת העולם הזה מלבו, ויעדיף אהבת העולם הבא עליה, ויסכם אחריתם של שני העולמות ומה יהי' מצבו בשני המקומות, וישתדל להרחיק אהבת העוה"ז מלבו, ויבסס בו תמיד אהבת העוה"ב, וכבר אמר אחד החכמים "כשם שאי אפשר לגוש ימים להתחבר בכלי אחד, כך אי אפשר לאהבת העוה"ז והעוה"ב להתחבר בלב המאמין", ואמרו "העוה"ז והעוה"ב כשתי נשים צרות זו לזו, אם תפייס האחת, תכעיס את חברתה".
ואמר רבינו הקדוש (רבי נחמן מברסלב) ז"ל (שיחות הר"ן סי' צו) ראוי לאדם להרגיל את עצמו להיות בעוה"ב, דהיינו להיות מופרש מתאות כמו בעוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתיה (ברכות יז.) ולא שום תאוה מתאות הבהמיות, הכלות והנפסדות של העוה"ז, וכמו שאנו רואים את החולה, מחמת שהוא סמוך קצת לעוה"ב, על כן הוא מואס באכילה ושתיה ומשגל ואין לו שום תאוה, אדרבא כל התאות קצים ומאוסים עליו מחמת שהוא סמוך לעוה"ב שאין בו אכילה ושתיה וכו'. כן יש לו לאדם להרגיל עצמו בעודו בחיים חיותו ובבריאותו שיהיה יכול להתנהג בלא תאות, כמו בעולם הבא. עיי"ש עוד דברים הערבים.
ואמר עוד רבינו הקדוש מברסלב ז"ל (שם בסוף הספר הנ"ל) כל העוה"ז מלא צער ויגונות ויסורים ודאגות וטרדות בלי שיעור מגדול ועד קטן, מן גדולי גדולי העשירים המופלגים עד תכלית עני שבעניים, כולם מלאים דאגות וטרדות הוצאות פרנסתם ושאר ייסורים מייסורים שונים וצרות והרפתקאות כידוע לכל, ואפילו קיסרים ומלכים ושרים גדולים מלאים דאגות ויסורים ופחדים רבים בלי שיעור כידוע למי שבקי בהם ובדרכיהם.
וכ"ז ידוע ומבואר אפילו לחכמי הגויים. ואעפ"כ אין מי שיברח וינצל מזה כ"א כשבוחר חלקו בתורה ובמצוות הקדושים ומרוצה להסתפק בתכלית המיעוט מזה העולם, כדי לעסוק בתורה ולבלות ימיו על התורה ועל העבודה, אז דייקא יכול לברוח מן עמל העוה"ז לפטור מעליו עמל ויגיעות וטרדות ומרירות נפש של דאגות העוה"ז ולהחיות חיים אמיתיים בתורה ועבודת ה', אשר הוא עיקר החיים האמיתיים בעוה"ז והעוה"ב.
בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת "ברסלב מאיר" דחסידי ברסלב
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
נהנת ויש לך שאלות לרב ? תשאל בשמחה ותקבל תשובה !
חסידות ברסלב תרומות יתקבלו בברכה 050-4161022 או בדף התרומות !