פרשת השבוע פרשת בשלח

כי להאמין במשה עבדו הוא הצדיק האמיתי שבדור המיישר את השכל וההשקפות והוא המוציא את האדם מהבלי עולם הזה ומקרבו לאמונה הקדושה בהשם יתברך מלך העולם.., הוא היסוד הגדול שהכל תלוי בו ! דהיינו "אמונת חכמים", שאחרי שיתבררו לנו מעל לכל ספק בצידקות צדיקי אמת, אנחנו יודעים שכל מה שהם עושים ומצווים – הוא הכל רצון ה'.

בס"ד, לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת ה' אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע בשלח.

(שמות יד, לא) "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

כי להאמין במשה עבדו הוא הצדיק האמיתי שבדור המיישר את השכל וההשקפות והוא המוציא את האדם מהבלי עולם הזה ומקרבו לאמונה הקדושה בהשם יתברך מלך העולם.., הוא היסוד הגדול שהכל תלוי בו ! דהיינו "אמונת חכמים", שאחרי שיתבררו לנו מעל לכל ספק בצידקות צדיקי אמת, אנחנו יודעים שכל מה שהם עושים ומצווים – הוא הכל רצון ה'.

ובכלל הנ"ל מה שאמרו חז"ל (עירובין כא: ) על הפסוק ( קהלת יב-יב ) ויותר מהמה בני הזהר, -הזהר יותר בדברי סופרים מבדברי תורה.

שדברי תורה הם עשה ולא תעשה, והעובר על דברי חכמים חייב מיתה, ואם תאמר ותתפלא איך יתכן, שדברי חכמים יהיו חמורים מדבר ה' ממש? ע"ז ביאר הגאון האדיר המהר"ל מפראג (מסבי רבינו ז"ל בספרו באר הגולה (באר ראשון), שהחוטא בדברי תורה – הוא בסתמא, משום שתקפו יצרו, אבל הוא מודה ומאמין בעצם האיסור. מה שאין כן הפוקר באיסור דרבנן, יתכן מאד שיעבור עליו אפילו בלי אונס היצר הרע לעצם העבירה.

אלא משום שמזלזל בתוקף סמכות החכמים, והרי זה עוון פלילי, והריסת כל יסוד היהדות. ובכלל הנ"ל מה שכתוב בתורה (דברים יז) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. שהשי"ת האציל סמכות ותוקף אדיר לדברי החכמים, שמותר (וחובה עליהם) לגדור ולגזור ולתקן, גדרים וגזירות ותקנות, לשעה ולדורות, לצורך קיום התורה, אע"פ שלא כל מוחא סביל ומבין עומק הצורך, ועומק כוונתם. ותועלתם. – ובכלל הנ"ל מה שמצאו בדמשק כתב יד מהרח"ו זצ"ל שדאורייתא – בזעיר אנפין, ודרבנן – באבא ואימא עילאין, שמהאי טעמא – יש בחינות עליונות ביום טוב שני, מה שאין ביו"ט ראשון.- ובכלל הנ"ל מה שאמרו חז"ל (ירושלמי הוריות פ"א ה"א) שנצטוינו לשמוע לדברי חכמים אפילו אומרים לנו על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, וכמ"ש (דברים יז) לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל.- וכמבואר בלקוטי מוהר"ן (קמא סי' נז) שהכלל והעיקר שיהי' לו אמונת חכמים ולהזהר בכבודם ולירא מהם מאד. ואף אם נדמה לו שהם עושים חס ושלום כנגד התורה-הוא צריך להאמין שבודאי הם עושים נכונה על פי התורה.

כי התורה נמסרה לחכמי הדור לדרשה כפי מה שהם יודעים, על כן צריך להשליך שכלו ודעתו רק לסמוך עליהם, ומבואר עוד שם (בסימן נח) שע"י אמונת חכמים נזדכך המוח וזוכה לשכל ישר, ועי"ז יזכה להוציא ולקבל מכל מה שלומד בתורה, משפטי אמת, דהיינו הנהגות ישרות לעבודתו יתברך, שידע איך להתנהג בכל דבר, הוא והתלויים בו, אבל כשפוגם באמונת חכמים- הוא נידון ביגיעות בשר, דהיינו במותרות עשנים סרוחים שעולים אל המוח, ומערבבים ומבלבלים מוחו ודעתו, ואזי אינו יכול להוציא מלימודו משפטי אמת והנהגות אמיתיות, אדרבא הוא מוציא דברים הפוכים עיי"ש, כי ע"י פגם אמונת חכמים נעשה לבו מטונף כמו בית הכסא, וע"כ עצותיו הם עצות נבערות ומבואר עוד בלקוטי מוהר"ן (סי' קכג) שהעיקר והיסוד שהכל תלוי [הוא] לקשר [את] עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל מה שיאומר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל כמ"ש חז"ל (ספרי פ' שופטים) אפילו אמר לך על ימין שמאל וכו', ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי מה שיקבל מהצדיק והרב שבדור, וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמי, אינו בשלימות. ואינו מקושר להצדיק.

ויהי רצון שנזכה לאמונת חכמים בשלימות ובפשיטות.

בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד