התחזקות בתפילה

בס"ד, לכבוד….אחדשה"ט !

כתוב בפרשת השבוע ניצבים (דברים כט, ט) "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם". כי צריך כל אדם שעומד להתפלל לפני ה', להבין את גודל המעמד, כי נשגב ונורא הוד הוא, שכל יהודי יהיה מי שיהיה זוכה לפגישה אישית עם בורא עולם ביחידות, ויכול לעמוד לפניו ולשטוח בקשותיו. ובודאי מעמד זה דורש ומכריז מעצמו "דע לפני מי אתה עומד".

ודבר זה נוהג היום ובכל יום, הן בעמדו לפני ה' בתפילת העמידה, הן בעסקו בהתבודדות ושיחה היומית בינו ובין קונו. ועל כן בודאי כשעומד להתפלל לפני ה' צריך להיות כל כולו ממש, מרוכז בכך (שזה בחינת מה שאמר ורימז הכתוב "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם", "כולכם" דייקא דהיינו שכל כולו עם כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, גופו רוחו ונשמתו, וכל מחשבותיו ורעיונותיו צריכים להיות דבוקים ותפוסים בהי"ת).

ואין הדברים הנ"ל מילי דחסידותא בעלמא בלבד, אלא פשוט הדבר מצד ההגיון הפשוט והמובן לכל, דבר שהשכל מחייבו, וגם הוא פסק הלכה מפורש, וז"ל השולחן ערוך (אורח חיים סימן צח', סעיף א) המתפלל צריך שיכוון פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו, עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו, ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם- היה מסדר דבריו, ומכוון בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חוקר כל מחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה. שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמית, ולהתגברות כח השיכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. (ועיי"ש בשו"ע ובנושא כלים עצות שונות לבטל מחשבות זרות שבתפילה).

ומבואר בדברי רבינו (רבי נחמן מברסלב) ז"ל (ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' מט) שעיקר התפילה תלויה בלב, שישים כל לבו עליה, דהיינו שיקשר מחשבות הלב היטב לדיבורי התפילה, שלא יהיה לבו רחוק מהדיבורים, רק ישמע היטב מה שהוא מדבר.

ומבואר עוד ( שם, סי' כו) מי שממית עצמו על התפילה ומוסר את נפשו בתפילתו, ידע שבמקום שנכנסין בו מחשבות זרות וצריך להעלותם שם צריך למסור נפשו ביותר, לכוון בכל כוחותיו.

ומבואר בליקוטי תנינא (סי' ז) שבשעת תפילה האדם עומד בהיכל המלך, ואז צריך לבטל את עצמו מכל וכל, ושלא לראות שום דבר, אלא רק את המלך לבדו יתברך, עד שיתבטל ישותו לגמרי, ולא ירגיש את עצמו כלל בשעת התפילה, רק את המלך לבדו יתברך.

ומבואר עוד (שם סי' סז, ח) שצריך להתפלל בכל לבו עד שירגיש דיבורי התפילה בכל עצמותיו, אבל כשמתפלל בלא לב… אזי נפשו עייפה, ואין לו חיות לא בנפשו ולא בעצמותיו עיי"ש. ועיי"ש (בתנינא סי' ח) שעיקר התפילה הם רחמים ותחנונים ואשרי מי שכל כולו דבוק בה' ,עכ"פ בשעת התפילה

 ויהי רצון שנזכה להתפלל מתוך דביקות ומתוך יראה ואהבת ה'.

 בברכת התורה וכטו"ס

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

נ.ב תרומות להחזקת האתר (והישיבה) יתקבלו בשמחה.