פרשת השבוע לילדים | פרשת תרומה
לאחר שהוציא ה' את עם ישראל ממצרים ונתן להם את התורה, הגיע הזמן לבנות משכן לשכינה – בית קדוש לה'.
ממה יבנו את המשכן? הרי הם במדבר, ובמדבר אין חומרים יקרים ורבים כדי לבנות משכן מפואר.
אמר הקב"ה למשה – דבר אל ישראל שכל אחד יתן מעט מרכושו כרצונו הטוב, ותראה שיהיה די והותר.
העם נענה ברצון גדול. כולם נתנו מהאוצרות והתכשיטים שברשותם בחפץ לב:
זהב וכסף, נחושת, בדים, עורות ואבנים טובות – את כל הרכוש שנפלט על שפת הים מצבא מצרים.
הקדוש ברוך הוא השרה ברכה בתרומות, והכמות הספיקה לכל המשכן ואף נותר עודף!
כל כך יפה התנהגותם של ישראל, שאת כל הרכוש היקר תרמו ברצון ובשמחה כדי לבנות משכן שכינה לה'.
גם אנו נלמד מהם לתת ולתרום בשביל כל דבר שבקדושה ונאמין שדווקא זה יתן וירומם לנו את השמחה !
שלום, שמי נתן.
כבר כמה שנים נבנה מרכז מסחרי ענק וחדיש בלב השכונה, וסופסוף נפתח לקהל הרחב.
זה היה בתחילת החורף וכל החנויות פרסמו על מבצעים חמים. גם אנו היינו בין המון המתעניינים. ביום הפתיחה הלכנו עם אמא להתרשם מהחנויות ומהמבצעים.
זו היתה חויה מעניינת. מלא אנשים וילדים הסתובבו בין חנויות חדשות ומעניינות, בחנות אחת חלקו בלוני גז, בחנות הגלידות נתנו לנסות את הטעמים ובמקום אחר קבלנו זיכוי על הקניה הבאה.
באחת הפינות עמד בחור וחילק פלאיירים למי שעבר לידו. כמעט אף אחד לא שם לב אליו אבל אני כן. ניגשתי אליו ובקשתי אחד. הוא נתן לי בשמחה.
על נייר הכרומו היה כתוב באותיות זורחות: "גרד וזכה".
"אמא, אולי נכנס לשם?" שאלתי בעיניים זוהרות. "אוי, נתן, אתה מצחיק" היא אכזבה, "לא צריך להתרגש מכל דבר, בסך הכל חנות שרוצה להתפרסם כמו כל החנויות!"
"אבל אמא, זו חנות של מוצרי חשמל. לא אמרת שכבר צריך לקנות טוסט חדש?"
"אמ…" חשבה אמא, "טוב, מה לא עושים בשביל נתן…?"
כך נכנסנו לחנות מוצרי החשמל והתאורה שנראתה מרשימה ויוקרתית. רכשנו מכשיר טוסט, וגרדנו כרטיס בלב דופק.
חשבתי שאני הוזה. מתחת לשכבה המגורדת היה כתוב באותיות מוזהבות: "זכית בנברשת קריסטלים מדגם EG600T בשווי 2000 ש"ח!"
מה?!
את האמת, אף אחד מאתנו לא חלם שבאמת נזכה. גם אמא כבר הפסיקה להתחרט על זה שנגררה אחרי.
"מזל טוב!" ברך אותנו מנהל הסניף "זוהי המתנה היקרה ביותר שניתנת לזכייה, לא חלמתי שהיא מסתתרת באחד הכרטיסים בסניף שלי…"
איזו השגחה פרטית!
מילאנו את כל הפרטים וחזרנו מאושרים הביתה, מחכים שהמתנה כבר תגיע אלינו.
אחרי שבוע נקש המשלוחן על דלת ביתנו עם קופסא שהסתירה יותר ממחציתו. על הקופסא היתה תמונה מדהימה של נברשת זוהרת מהאגדות.
"בזכותך נתן!" אמרו כולם.
אבא פתח את הקופסא וראינו שמה שהיה בפנים כפל את יופי התמונה. "איפה בדיוק נשים אותה? אני לא חושב שהיא מתאימה לביתנו, גם כי הוא מלא בילדים שובבים שיכולים לנפץ אותה בקלות, גם כי היא לא מתאימה לסגנון הביתי וגם כי היא מתאימה לתקרה גבוהה…"
"כמו בבית הכנסת!" הוספתי.
איזה רעיון! לתרום אותה לבית הכנסת! איך לא חשבתי על זה מיד?
"אז נביא אותה לבית הכנסת" הוציא לי אליהו את המילים מהפה. כולם הסכימו מיד עם הרעיון, וכך בלי להרגיש כל החמצה העברנו אותה לבית הכנסת בשמחה ובהתרגשות.
כיום היא תולה שם לתפארה. אני נהנה להביט בה ומודה לה' שזכיתי לתרום למקום הקדוש הזה.
-
-
-
-
-
-
-
-
