פרשת השבוע לילדים צו
"וכל דם לא תאכלו…"
אכילת דם הוא דבר אסור, והאוכל עובר על איסור כרת (מיתה ידי שמיים).
הדם הוא הנפש – התכונות החייתיות של בעלי החיים טבועות בדמן, וכדי שלא תעבורנה אלינו, אנו נזהרים מלאכול דם. לכן אנו מכשירים את העוף והבשר לפני האכילה בתהליך מדוקדק ביותר עד שיצא כל הדם, וכן בודקים את הביצים היטב לוודא שאין בהן דם.
על מי שנשמר מלאכול דם כתוב "למען ייטב לך ולבניך…" – זוהי ברכה חשובה ויקרה, מי לא רוצה לזכות בטוב ?
והלוואי ולא נכשל ולא נאכל בעבירה זו לעולם !
הסיפור שלי על פרשת השבוע צו
"השעה כבר מאוחרת" קראה אמא מעם המטבח. "יוחנן, לך לקרוא לקטנים מהבית של מיכאלי", בקשה ממני.
אם הילדים הקטנים אצל משפחת מיכאלי – ברור לי שהיום מכשירה הגברת את העופות.
גם כשאני הייתי ילד קטן אהבתי לעקוב אחר פעולותיה המהירות של השכנה, שאצלם נהגו באופן קבע להכשיר את העופות בבית.
כשנכנסתי למטבח של משפחת מיכאלי ראיתי את יוני ומיכל עומדים מרותקים ליד הקערות מלאות העופות בעיניים פעורות. אפה של מיכל הגיע לשיש בקושי, ואילו יוני שהיה כבר בן 6 וראשו הציץ ברובו מעל השיש, לא הפסיק לשאול את רבקה – השכנה שאלות.
"למה את שוטפת כל-כך הרבה פעמים את העוף מהדם? זה לא בריא לאכול דם?"
"לא חמוד", ענתה רבקה "אנו שומרים על הנשמה. בתורה כתוב ש'הדם הוא הנפש' ואם שותים את דם הבהמות מקבלים את התכונות החייתיות שלהם!"
"אה!" התלהב יוני. "אני מכיר אנשים שמתנהגים כמו חיות. יכול להיות שהם אכלו עוף שלא הכשירו אותו?"
"יתכן מאוד" צחקה רבקה.
"עכשיו אני מבינה גם למה אמא שלנו בודקת את הביצים מדם!" הוסיפה מיכל.
"אתם ילדים חכמים!" החמיאה השכנה וזרזה את הילדים לחזור הביתה.
באותו לילה כמעט חגגנו ליוני יום הולדת: נפלה לו שן ראשונה!
ברגע שיצאה השן כל-כך התרגש יוני, אבל פתאום החל לבכות. "מה קרה יוני? השן כבר נפלה והכאבים מאחוריך" ניחמנו אותו.
"יורד לי דם…"
"לא נורא". אמר אבא והושיט לו מגבת דקיקה. "עוד רגע וייעצר לך הדם".
"לא!!!!" הרים יוני את קולו, "אני יכול לבלוע את הדם! הדם הוא הנפש ואני לא רוצה שיקרה לי מה שקרה לכל מי ששתה דם!"
"יוני שלי, אתה צודק" אבא ליטף לו את הלחי הנפוחה מהמגבת. "אסור לשתות דם, אבל יש לנו התר לבלוע את הדם שבתוך הפה, כי עליו אין לנו שליטה. אני שמח שאתה יודע דברים חשובים כאלה, ועוד יותר שמח שיש לי ילד כזה גדול וצדיק!"
-
-
-
-
-
-
-
-
