פרשת השבוע לילדים ניצבים

פרשת השבוע לילדים ניצבים

פרשת השבוע לילדים אל משה רבינו ועל יעל אוהבי התורה ועם ישראל.

הם לומדיה הם המתמסרים אליה – היא מחזירה להם בכלפי כפליים אורה ואהבה – כן זוהי דרכה של תורה.

לפני הסתלקותו של משה רבינו מהעולם, חיזק את עם ישראל והדגיש מאד את נושא לימוד התורה.

"לא בשמים הוא… ולא מעבר לים… כי קרוב אליך הדבר מאד".

אילו היה ניתן להשיג את התורה רק בשמים או בארץ רחוקה, היינו צריכים לרדוף ולהרחיק אליה.

אבל היא לא רחוקה בכלל !

היא נמצאת כאן, קרוב, ואם רק נרצה להושיט יד וללמד אותה היא תהיה אצלנו !

לימוד התורה לא קשור עם כישרונות מיוחדים אלא ברצונות טובים.

"ובחרת בחיים" – מי שבוחר ללמוד תורה בעצם בוחר בחיים, כי היא זו שמחזקת את עם ישראל ושומרת עליו.

בזכות לומדי התורה העולם קיים. היא מחיה אותנו, והיא גם החיים בעצמם – נותנת שמחה ואושר למקימה,

גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

אם תסתכלו על פנים של תלמיד חכם – תיראו שמחה, אושר וסיפוק.

בכל ההיסטוריה של עם ישראל מגלים היהודים מסירות נפש ללימוד וקיום התורה הקדושה גם במצור, ברעב, בקור,

תחת איום של מוות ובתת תנאים, בתקופות הקדומות כמו רומי ויון העתיקה, וגם בתקופות הקרובות יותר –

בסיביר, במחנות ההשמדה ועוד.

אין עוד עם אחד בעולם כולו שעומד על עקרונותיו ושומר עליהם חזק כל כך כמו שעם ישראל שומר על התורה.

עשרות מאות אלפי שנים במסירות בלי לשנות דבר.

הלוואי ונזכה כולנו ללמד, לקיים ולחיות את התורה, בשמחה !

הסיפור שלי על הפרשה

פרשת השבוע לילדים פרשת ניצבים

שלום, שמי יעל.

כשדיברה המורה בכיתה בהערצה, על לומדי התורה, משהו חם עטף את ליבי.

החלטתי שאני חיבת לעשות משהו למענם. אני יודעת שבנות לא לומדות תורה, אבל לתמוך בלומדים הן יכולות וצריכות.

יש לי אח שלומד בישיבה – וקוראים לו יהודה, הוא מגיע הביתה רק פעם בשבוע -ביום שישי, וחוזר לישיבה במוצאי שבת.

אני תמיד שמחה לראותו חוזר, אבל מה שהכי מרגש אותי זה שהוא מתיישב ללמוד גם בבית,

כאילו לא למד שבוע שלם ברציפות! (ואף אחד לא מכריח אותו).

שתפתי את אמא ברצון שלי, חשבנו ביחד והגענו לרעיון: בכל יום שישי אני אופה עם אמא עוגה או עוגיות שאחי אוהב.

אחרי שאמא מסיימת לארוז אותן אני מצמידה לקופסא מכתב בנוסח כמו: "לאחי היקר! אני כל כך מתרגשת לראותך

לומד תורה בהתמדה. תמשיך לעשות חיל ! באהבה – יעל".

כך נהגתי מדי שבוע מבלי תגובה אחת מאחי! ידעתי שהוא שמח מאד לקבל את העוגיות,

הוא אפילו סיפר שחבריו לחדר נהנים אף הם להתכבד ממעשה ידי.

אבל אף תגובה לא הגיע ממנו על המכתבים. התאכזבתי והחלטתי להפסיק לכתוב.

שבת אחת אחרי הצהרים שאל אותי יהודה: "מה קורה לאחרונה? כבר תקופה ארוכה שאת לא כותבת לי!"

פתאום נפתח לי הלב. "מה אתה באמת קורא את המכתבים שלי?" שאלתי.

"יעלוש המתוקה, אין לך מושג למה המכתבים שלך גורמים לי! ליד מיטתי בישיבה מונחת קופסא שבה מונחים

כל המכתבים שכתבת. לפעמים כשאני מתגעגע, עייף או מבולבל, אני פותח את קופסאת המכתבים.

כל כך מחמם לקרוא את מילותיך הפשוטות והכנות. הן נותנות לי המון כח ללמוד תורה ויש לך זכות גדולה מאד,

בכל מוצאי שבת עוד לפני שאני פותח את הקופסאות, אני מחפש את המכתב שלך, ובשבועות האחרונים ממש

התאכזבתי כשהוא לא הופיע!"

הסתכלתי על אחי בעניים גדולות, היה לי קשה לעכל את דבריו, הסברתי לו מדוע הפסקתי והבטחתי להמשיך במנהגי.

עוד באותו מוצ"ש הצמדתי לקופסאת עוגיות פתק שעליו כתוב: "לא אכפת לי אם אתה קורא או לא (אל תעלב, אני בטוחה שכן)

העיקר שאתה לומד טוב. מעריכה – יעל".

מה אתם יכולים לעשות טוב ולחשוב טוב על האחים ?

צוות פרשת השבוע לילדים

יש לכם סיפור או ציור על פרשת השבוע ? נשמח לשתף ולפרסם !