פרשת השבוע לילדים חיי שרה :
שרה הייתה צדיקה שחייה בתוך עיר ושכונה של אנשים רעים, בעלי מידות רעות.. והנה היא לא התבלבלה ושמרה על כבודה, ועל המידות הטובות שלה בלי לעשות רע לאף אחד ולגמול חסד עם אחרים והנה לא הפסידה אלא זכתה להתחתן עם צדיק ולהקים אומה שלימה של יהודים טובים וקדושים.
כל חייה של שרה אימנו, הראשונה ב"אמהות", היה ענן השכינה הקדושה – קשור לאוהל, נר השבת שהדליקה – נשאר דלוק עד ערב השבת הבאה, ובעיסה שהכינה – שרתה ברכה, והיא היתה טופחת כל העת.
לאחר שנפטרה נעלמו שלושת הסימנים מהאוהל. שלח אברהם את אליעזר עבדו לחפש אישה ראויה וצדיקה לבנו יצחק בארץ חרן. הגיע אליעזר לחרן עם עשרת הגמלים הטעונים בכל טוב, ועצר ליד באר מים לאחר מכן קבע לו סימן: כשתבוא הנערה הראשונה לבאר, יבקש ממנה לשאור מים בשביל עצמו, ואם תציע גם לגמלים – ידע שהיא גם בעלת חסד, וראויה להנשא ליצחק הצדיק.
ואכן, הגיע אליעזר אל הבאר, ורבקה פנתה לשאוב מים, והנה – עלו לקראתה המים, והיא לא הוצרכה להתכופף. מיד ידע אליעזר כי היא ילדה צדיקה. ביקש ממנה אליעזר שתשוב לו מים. "שתה אדוני וגם לגמליך אשקה" – ענתה הילדה. עכשיו עוד יותר ראה את צדקתה ומעשיה הטובים, שהרי הוסיפה חסד לשאוב גם לגמלים.
כך טרחה רבקה להשקות גם את עשרות הגמלים ששותים בכמויות גדולות.
רבקה שהגיעה מבית הרשעים, נענתה ברצון רב ללכת עם אליעזר ולהנשא ליצחק הצדיק, מיד כשנכנסה רבקה לאוהל של שרה חזר הענן, דלק הנר, ושוב טפחה העיסה! והרי זהו הסימן שהיא הצדיקה הראוי להחליף את שרה אמנו.
ילדים מספרים על הפרשה | פרשת חיי שרה
שלום, שמי אורי.
אני רוצה לתאר לכם שיחה שגרתית עד לא מזמן ביני לבין אחי הקטן יוני :
"מה זה ?" (שאל יוני) – "אל תגע" (אני)
"מאיפה לקחת את זה ?" (יוני) – "זה לא משנה" (אני)
"אבל למה?" (יוני) – "תהיה בשקט" (אני)
מכוער, לא יפה, אך אני לא שמתי לב ליחס הזה שאחי מקבל ממני.
לא ששנאתי אותו, פשוט חשבתי שהוא סתם קטנצ'יק שלא מבין וממילא לא צריך לקבל יחס מועדף.
לאחרונה התוודעתי למושג המקיף של "חסד" שמעתי שחסד הוא לא רק גמחי"ם למיניהם ולא רק התנדבות השמירה על ילדים מיוחדים או חולים.
חסד הוא כל מעשה שגורם להרגיש טוב בין במעשים ובין במילים טובות.
נזכרתי ביוני שמנסה להכנס לחברת הגדולים ולדחוף את עצמו בכל הכוח כדי לזכות ממני לטיפת יחס – ללא הצלחה, ופשוט התביישתי בהתנהגותי.
ככל שחשבתי עליו גברו הרחמים בליבי, ולא הצלחתי להבין איך חייתי בבועה כזאת עד היום.
ניגשתי אל יוני והצעתי לו לשחק ביחד. "אתה בטוח ?" שאל אותי בפליאה. "יותר מבטוח" השבתי לו בחיוך וראיתי את עיניו בורקות ממש. במהלך המשחק גילה יוני יצירתיות וחכמה שלא ידעתי שנמצאת בו, ושיבחתי אותו על כך. מאז הפסקתי להסתכל עליו כאל קטן.
היום אנחנו חברים טובים ממש ! וגם אבא ואמא מספרים שקבלו ילדים חדשים שטוב להם והם מאושרים. למדתי שמחסד לא מפסידים ואפילו מרוויחים יותר..,
אז אם אתם מכירים אח או חבר שזקוקים לכם – אל תתעלמו !
