פרשת השבוע לילדים ויקהל- פקודי
משה רבנו כינס את עם ישראל כדי שישמעו את דבר ה' על בניית המשכן והתרומה, אך קודם לכן חזר והזכיר להם את מצוות שמירת השבת.
בודאי מתפלאים אתם מה קשורה כאן מצוות השבת.
משה רצה להדגיש לעם שמצוות שבת קודמת למלאכת המשכן ואסור לחלל את השבת ולעבוד בה. כל- כך חשובה היא השבת עד שדוחה מצווה גדולה כמו בניית משכן – בית לשכינה!
כל מלאכה שנעשתה במשכן, בימנו אסורה בשבת. לכן נשמור את השבת כהלכתה בזהירות וביראה ונזכור תמיד את חשיבותה על פני כל מלאכה.
סיפורי ילדים לפרשת השבוע ויקהל פקודי
שמי שני, בת 11.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש נסיונות לפעמים ויאמרו כולם מה שיאמרו, גם לילדים גדולים קשה לפעמים להתגבר.
כל המשפחה התרגשה לקראת בר המצווה של אחי הגדול שהיה בן יחיד בין בנות. ההכנות היו בשיאן. אמא קנתה לנו שמלות יפהפיות ולכבוד "שבת הבר מצווה" גם סיכות מיוחדות תואמות. הרגשנו נסיכות.
השבת היתה עוד נושא בפני עצמו. לכבודה הוזמנה כל המשפחה – סבא סבתא והדודים.
בערב שבת לבשתי את השמלה, תקעתי את הסיכה על שערי היפה ויצאתי לקבל את פני האורחים. ליל שבת היה נפלא. נהניתי בחברת בנות דודותיי וכמובן מהמחמאות…
הלכתי לישון בשעה מאוחרת ושכחתי להסיר את הסיכה. התעוררתי בבוקר ו – אוי! גיליתי שהסיכה מסובכת בקשרי השיער.
בזהירות הוצאתי אותה, מבלי לחשוב יותר מדי. ברוך השם הסיכה השתחררה אבל אתה, לא נעים, שערה סוררת.
אוי ואבוי! עברתי על עבירה חמורה – אחת מל"ט מלאכות שבת! נכון. זה היה בטעות, אבל הרגשתי נורא.
כשהעזתי להסתכל במארה ראיתי ילדה שהזכירה לי אריה עם שיער קשור ומלא "קרבולות". מה עושים? פזלתי לעבר מגרת המברשות. אסור. שבת היום. אפילו שהיא שבת בר מצווה. בתוך ליבי השתוללה אש של מלחמה.
הבטחתי לעצמי להתגבר על הקושי ולעמוד בנסיון. אבל איך? כל כך התביישתי במראה שלי. חשבתי להישאר בבית אך הבנתי שזה לא שייך.
בבושה גדולה אך בגאווה פנימית יצאתי לשמוע את התגובות.
"אבא'לה! מה קרה לך?!" התנדבה אפרת להיות הראשונה. סיפרתי לה על ההתגברות שלי ובלעתי את הדמעות בשקט.
"אהה…" היא שוב סקרה אותי כאילו היום נולדתי.
"כל הכבוד לך!" נזכרה פתאום לומר "פשוט קשה לי להתרגל…"
היו גם תגובות מחזקות יותר, מלוות במבטי הערכה.
כך חלפה לה השבת שלא תשכח מליבי. זה היה קשה, אבל בסיומה ידעתי שאני יכולה!
