פרשת השבוע לילדים ויצא :
כשעבר יעקב במקום בו עתיד להבנות בית המקדש וכיום שוכן בו הכותל המערבי, השקיע ה' את החמה כדי שילין בו.
יעקב אסף אבנים וסדרם תחת ראשו, וכיוון שכל אחת רצתה שהוא יישן דווקא עליה- נעשה נס וכולן התחברו לאבן אחת גדולה.
בשנתו חלם חלום על סולם שרגליו עומדות על הארץ וראשו מגיע עד לשמים, ובו עולים ויורדים מלאכים. ואז התגלה אליו הקדוש ברוך הוא והבטיח את הארץ ששוכב בה לו ולזרעו שיהיה רב ועצום. זוהי ארץ ישראל על שם יעקב שמכונה ישראל.
כשקם יעקב משנתו, הצטער על שלא ידע על קדושת המקום וישן בו. הוא לא חזר לישון אלא עסק בעבודת ה' במשך כל הלילה ובבוקר לקח את האבן עליה ישן, התקין מצבה, יצק עליה שמן ונדר שאם יינצל מעישו ויחזור בשלום לביתו, יעשר ממה שהקדוש ברוך הוא ייתן לו ויבנה בית ל-ה'
לומדים מכך על כבוד קדושת בית כנסת שהוא מקדש מעט, ועל שמירה מחילולו בכל צורה שהיא.
הסיפור שלי על פרשת השבוע
שלום!
שמי אליהו, אני בן 12
באחת השבתות כשהיינו בפתח בית הכנסת לפני קבלת שבת, לחץ את ידו של אבי אדם לא מוכר והציג את עצמו כדייר חדש ברחוב. בנו שעמד לצדו נראה לי כבן גילי, ובכמה הדקות הנותרות הספקנו לערוך הכרות ולגלות כי יש לנו הרבה נושאים משותפים.
נכנסנו לבית הכנסת, התיישבנו זה לצד זה והתפילה החלה.
בעיצומה של התפילה חשתי פתאום שהספסל רועד. הבטתי לכוונו של השכן החדש- יוסי, וראיתי אותו רוטט מצחוק.
לא הבנתי מה הקשר בין קבלת שבת מרגשת לצחוק, אבל משהו בצחוק שלו הצליח להצחיק גם אותי. תחילה נאבקתי בעצמי לא לצחוק אבל פתאום הוא הגיע לי, לכן אספתי את עצמי וברחתי מהר מבית הכנסת.
יוסי הגיע כמה שניות אחרי, ורק שם נתנו לעצמנו להשתחרר. כשנרגעתי שאלתי אותו: "מה זה היה?" "לא יודע" הוא ענה "זה תפס אותי פתאום בלי סיבה…"
נכנסנו חזרה לבית הכנסת. חלק מהקהל הביט בנו בעיניים שואלות. הייתי נכלם מהתנהגותי. כך להתפרץ באמצע תפילת שבת במקום כה קדוש?
בשלב זה אחזו בניגון "לכה דודי". הצטרפנו כאילו לא קרה כלום. אחרי כמה דקות אני רואה את פניו של יוסי על סף פיצוץ. מיד טמנתי את פני בסידור כדי שלא אסחף גם אני. זו הייתה מלחמה קשה, ועצם המחשבה על יוסי הצוחק הצחיקה אותי באופן מוזר. החלטתי לצאת להירגע שוב.
כשהסרתי את פניי מהסידור ראיתי שיוסי כבר לא לידי.
החלטתי שהמקרה לא יחזור על עצמו עוד! דברתי אתו על זה שבית כנסת הוא מקום מקדש מעט ואנו מחויבים על שמירת כבודו. חשבנו ביחד מה לעשות, והגענו למסקנה שכל אחד ישב במקום אחר וישתדל לשמור על עצמו כמה שיותר.
בשבתות הבאות באמת לא ישבנו ביחד, למרות שנעשינו כבר חברים טובים. אבל לאחר תקופה אמר לי יוסי שאנחנו בנויים מספיק בשביל לשבת קרוב. וכך עוברים עלינו שבתות וחגים מרוממים זה לצד זה ללא דיבורים מיותרים, קריצות או כל דבר שפוגם בקדושת בית הכנסת.
