פרשת השבוע לילידם פרשת בהר בחוקותי
פעמיים נכתב בפרשה "לא תונו איש את עמיתו".
בפעם הראשונה הכוונה להונאת ממון, ובפעם השניה הונאת דברים.
מהי הונאת דברים?
איסור הונאת דברים הוא לגרום צער לאדם על ידי אמירה או שאלה, כמו לשאול חבר שאלה שאתה בטוח שהחבר לא יידע לענות עליה, או לשאול מוכר כמה עולה דבר כשאין בכוונתך לקנות אותו, והוא יתאכזב.
במקום זאת ראוי לשאול באופן שיידע המוכר שאתה לא מתכוון לקנות: "רק רציתי לברר, כמה עולים האופניים?"
והלוואי ולא נגרום צער לאף יהודי.
הסיפור שלי על פרשת השבוע
שמי יעקב
יש לי חבר שקוראים לו מנחם. מנחם הוא זה שתמיד מביא את כל מה שחדש בשוק ובעולם כולו. אבא שלו טס בערך כל שבועיים לארץ אחרת וכפיצוי מביא לו מתנות מעניינות מרחבי העולם.
בנוסף לכך יש לו אוספים שונים: של כוסות קרטון, עטיפות של תיונים, כלים ואריזות שונות שמורכבות משלל מקומות וסגנונות. תמיד יש לו מה להראות.
פעם הגיע מנחם עם משחק מעניין. המשחק עבר בין כל ילדי הכיתה באותו יום, ואני מאוד התלהבתי ממנו.
בסיום הלימודים אני עובר ליד חנות קטנה וצדדית, ומה אני רואה בחלון הראווה? – בדיוק את המשחק שהביא מנחם!
הייתי חייב לדעת כמה הוא עולה והאם הוא מיוצר בארץ.
נכנסתי לחנות הקטנה שהאדם היחיד ששהה בה היה המוכר המבוגר. הוא שמח שמישהו נכנס להפיג את חוסר התנועה בחנותו.
התחלתי בסדרת שאלות על המשחק והמוכר ענה לי בסבלנות. התברר שהמשחק בסך הכול לא יקר כל-כך, ומיוצר בארץ. העיקר התלהבנו עליו כי מנחם הביא אותו…
אחרי שהושלם המחקר אמרתי למוכר "טוב, תודה" ופניתי לצאת.
"אתה לא מתכוון לקנות?" אוי, על זה לא חשבתי!
הייתי מבולבל לגמרי, למדנו שאסור להטעות מוכר ולשאול על מוצר שלא מתכוונים לקנות, אלא אם כן מודעים לו שרוצים רק לברר ולשאול.
בעיניו של המוכר היתה אכזבה קלה. ריחמתי עליו. מי יודע, אולי אני הראשון שנכנס לחנותו היום…?
לכן אמרתי: "רציתי לברר, אולי עוד מעט אבוא לקנות".
כשהגעתי הביתה מיד נגשתי לקופת החסכונות שלי וספרתי את כל הכסף שהיה שם. הוא הספיק בדיוק למשחק.
עכשיו כבר לא היתה לי התלבטות. ברשות ההורים חזרתי לחנות וקניתי את המשחק. המוכר שכבר הכיר אותי אמר: "את האמת, אחרי שיצאת לא חשבתי שתחזור. הרבה ילדים אוהבים לשאול ולתחקר, ולבסוף לא קונים כלום".
ואז הוסיף: "תודה צדיק, תצליח תמיד!"
