פרשת השבוע וישב
"קירוב" – היא מילת יסוד ביהדות בכלל, ובחסידות בפרט, ובברסלב – בפרטי פרטיות. והוא נושא חשוב מאד ונצרך מאד בכל הדורות, ובפרט בדור הזה, אשר תשתפכנה אבני קודש (נשמות בני ישראל) בראש כל חוצות (ע' איכה ד-לו), ויש נערים ונערות שגדלים בין הגוים ומתערבים עמהם ומתחתנים עמהם רח"ל, ולא יודעים כלום על יהדותם, ואפילו במדינת ישראל קיימת התבוללות.., ולא כל אחד יכול לקרב כל אחד, וצריכים הדרכה וישוב הדעת.
בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א. יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע וישב
לכבוד…אחדשה"ט!
בעזהי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע,
וזהו (בראשית לז-ב) "וישב יעקב.. אלה תולדות יעקב–יוסף.. והוא נער את בני בלהה, ואת בני זילפה".
ופרש"י כלומר ורגיל אצל בני בלהה, לפי שהיו אחיו מבזין אותן, והוא מקרבן, ע"כ.
"קירוב" – היא מילת יסוד ביהדות בכלל, ובחסידות בפרט, ובברסלב – בפרטי פרטיות.
והוא נושא חשוב מאד ונצרך מאד בכל הדורות, ובפרט בדור הזה, אשר תשתפכנה אבני קודש (נשמות בני ישראל) בראש כל חוצות (ע' איכה ד-לו), ויש נערים ונערות שגדלים בין הגוים ומתערבים עמהם ומתחתנים עמהם רח"ל, ולא יודעים כלום על יהדותם, ואפילו במדינת ישראל קיימת התבוללות (אסימילציה בלע"ז), ומאות אלפים רבים, אינם יודעים כלום באמת על יהדותם, ואחרים יודעים מעט, על קצה המזלג, ומתבטל בששים ואלף וכו', בלימודים וידיעות אחרות, והמעט שיודעים – יודעים במבט זר ומנוכר, ומשובש.
וכן יש נערים ונערות שנפלטים מהקדושה – ועל כולם חובה קדושה עלינו לקרבם להשי"ת ותורתו הקדושה ולהצילם מנפילה בבאר שחת, והליכה לאיבוד [אלא שהכל לפי הענין, ולא כל אחד יכול לקרב כל אחד, וצריכים הדרכה וישוב הדעת.
ויש מצבים שמזיק למקרב הרבה מאד, ומוריד אותו ממדריגתו הרוחנית, ויש מצבים שאפילו מפיל אותו מטה מטה, וכידוע שמנקה הארובות, מנקה את הארובה, והוא בעצמו מתלכלך, וזה בחי' סוד פרה אדומה, כנודע מדברי ג"ע מוהרנ"ת זצ"ל, וכמו שאמרו חז"ל (במדבר יט-א שם ד) שע"כ דין פרה אדומה נקרא 'חוקה' כי הוא דבר שא"א להבין בשכל הפשוט, שהרי היא מטהרת טמאים, אבל גם מטמאה טהורים [ותמן תנינן העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף – מטמאים בגדים, והיא גופה – מטהרת בגדים וכו'] וביאר מוהרנ"ת שיש המקרבים ומתחזקים אחרים, אבל עי"ז הם בעצמם נחלשים ומתרחקים.
וכידוע מהמציאות, וגם נודע שבשעתו הרב קוק הי' נוסע עם אנשים נוספים, כדי לקרב אנשי הקולוניות שהיו רחוקים מהתורה, והרבה מהנלווים אליו, רח"ל עברו לצד השני.
[וכן בדורינו יש שמקימים גשרים עם החילונים וכו', והגשר נראה להיות חד צדדי,וחד סיטרי לכיוון החוצה. וע"כ יש להזהר. ודי בזה].
נחזור לראשונות. עצם הקירוב הוא דבר נפלא ומחוייב מאד. והרי כביכול השי"ת בעצמו עוסק בקירוב בבחי' ( ש"ב –יד,יד ) לבלתי ידח ממנו נידח, בחי' (תהלים קמז-ב) נדחי ישראל יכנס.
והרי זו עיקר בקשת כל יהודי כשר ובפרט בהתבודדות שהשי"ת יקרבהו אליו. בבחי' (שם סט-יח, יט) אל תסתר פניך מעבדך כרוב רחמיך פנה אלי, קרבה אל נפשי גאלה, בחי' (אשרי תבחר ותקרב, וכמו שאומרים בתפילת יום טוב "אתה בחרתנו.. וקרבתנו מלכינו לעבודתך".
ועיין בזוהר חדש (פ' אחרי מות, צף ס ע"ב) דברים נפלאים ממעלת הקירוב. וכתב רבינו הקדוש (ספר המידות, ערך ברכה ח"ב אות ג) וז"ל מי שמקרב את הרחוקים לעבודת ה' יתברך – הברכות מסורים בידו.
וזה בחי' מה שנאמר בפרשת השבוע ביוסף הצדיק "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה". וכדפרש"י שהיה מקרבן.
כי זו שמחה עצומה במרום, שכביכול השי"ת שמח לאין קץ, כשמקרבים את בניו אליו, ומחזירים אותם אליו. ויהא חלקינו עמהם.
