בראשית
"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"
בראשית :
וזהו (בראשית א-א) "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".
גודל מעלת החכמה והשתמשות בשכל באופן המועיל לעבודת ה' ועשיית רצונו יתברך גלוי וידוע ומפורסם, וכן להיפך גודל גנאי הטיפשות, והעצלות להשתמש בשכל גם כן ידועים ומפורסמים.
במעלת החכמה כתיב (משלי יח-ד) נחל נובע מקור חכמה, וכתיב (קהלת ב-יד) החכם עיניו בראשו.
וכתיב (שם ז-יט) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר בעיר, וכתיב (שם ט-טז) טובה חכמה מגבורה,
וכתיב (שם, שם יח) טובה חכמה מכלי קרב, וכתיב (שם ז-יב) החכמה תחיה בעליה,
וכתיב (שם ח-א) חכמת אדם תאיר פניו, וכתיב (שם ב-ט) אף חכמתו עמדה לו.
וכתיב (משלי ט-ו) חכמות בנתה ביתה.
וכתיב (שם כד-יד) דעה חכמה לנפשך והיא כהר לראשך.
וכתיב (משלי י-א) בן חכם ישמח אב, ובן כסיל –תוגת אמו,
וכתיב (שם ט-יב) אם חכמת חכמת לך, ולצת לבדך תשא, וכתיב (שם כג-טו) בני אם חכם לבך – ישמח לבי גם אני.
וכתיב (שם כז- יב) ערום ראה רעה ונסתר, ופתאים עברו ונענשו.
וכתיב (דברים לב-כח) כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה, וכתיב (שם,שם כט) לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם.
והרוצה ללמוד ולקבל ולהחכים יחכים, וכמ"ש (משלי ו, ו) לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם.
וכתיב (שם יג-כ) הולך את חכמים יחכם. [ולהיפך כתיב בסיפא דקרא] ורועה כסילים ירוע.
וכתיב (שם כג-יט) שמע אתה בני וחכם. וכתיב (שם ח-לב, לג) ועתה בנים שמעו לי, ואשרי דרכי ישמורו – שמעו מוסר וחכמו.
וכתיב (שם יט-כ) שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך וכתיב (שם כא- יא) בענוש לץ יחכם פתי.
וכתיב (שם ט-ט) תן לחכם ויחכם עוד, וכתיב (שם א-ה) ישמע חכם ויוסף לקח.
וכתיב (שם יב-טו) ושומע לעצה חכם. וכתיב (שם ט-ח) הוכח לחכם ויאהבך. וכתיב (שם ד-ה) קנה חכמה, קנה בינה.
וכתיב (שם יג-י) ואת נועצים חכמה. וכתיב (שם כט-טו) שבט ותוכחות יתן חכמה וכתיב (שם ב-ב) להקשיב לחכמה אזנך ,וכתיב (שם ה-י) בני לחכמתי הקשיבה.
וכתיב יהיב חכמתא לחכימין. וכתיב (תהלים קיט-צח) [יותר] מאויבי- תחכמני מצוותיך, וכמ"ש (שם יט-ח) עדות ה' נאמנה – מחכימת פתי.
והחכמה מאתו יתברך היא, ובידו היא. וע"כ בקשתינו הראשונה בתפילת שמונה עשרה היא בקשת החכמה, וכמ"ש אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה חננו מאתך חכמה בינה ודעת / בינה דעה והשכל.
וכתיב (שמות לא-ו) ובכל חכם לב – נתתי חכמה.
וכתיב (משלי ב-ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, וכמ"ש (מ"א ג-יב) הנה נתתי לך לב חכם ונבון, וכתיב (שם ה-כא) אשר נתן לדוד בן חכם, הרי שביד ה' הדבר.
וזה בחינת פרשת השבוע "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ". ואין הכוונה על קדימת הזמן, אלא בראשית בחכמה, וכן תירגם במפורש בתרגום הירושלמי "בחוכמא ברא ה'".
וכן איתא במפורש בזוהר הקדוש (הק' הזוהר, דף ג ע"ב) וז"ל ר' יהודאי אמר מאי בראשית? בחכמה דא חכמה דעלמא קיימא עלה.
ומקרא מלא הוא, כמ"ש (משלי ג-יט) ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה. וכתיב (ירמיה י-יב/נא-טו) מכין תבל בחכמתו. ומבואר בדברי רבינו הקדוש ז"ל (לקוטי מוהר"ן סי' מט) שכל העולמות נבראו ע"י חכמה, כמו שכתוב "כולם בחכמה עשית", ועיקר עבודת ה' לזכות למידות ומעשים טובים הוא ע"י ששומר החכמה שבלב שהוא המחשבה שבלב כי מחשבות טובות – הם יצר טוב, ומחשבות רעות – הם יצר הרע, היינו כשחושב מחשבות טובות שזהו בחינת חכמה שבלב, אזי עי"ז זוכה לפעולות ומידות טובות, שזה בחי' התגלות הבריאה בתוך החלל הפנוי, אבל כשחושב מחשבות רעות ח"ו, אזי הוא מקלקל החלל שבלב ואזי הוא מטמטם החלל שבלב וזה בחי' קילקול הבריאה, וכל עיקר העבודה.. לחשוב מחשבות טובות, כדי לזכות למעשים טובים ומידות טובות הוא בשביל לגלות מלכותו יתברך, שבשביל זה היה עיקר הבריאה, עיי"ש דבריו הנעימים והערבים והנפלאים,
וכל הנ"ל מתומצת ומרומז בפסוק (תהלים קיא-י) ראשית חכמה – יראת ה', וכתיב (משלי ט-י) תחילת חכמה- יראת ה'. וכתיב (איוב כח, כח) הן יראת ה' – היא חכמה, וזה בחי' (משלי ד-ז) ראשית חכמה- קנה חכמה, ולכל זה זוכה ע"י מידות טובות בבחי' (שם יא-ב) ואת הצנועים חכמה. ויהי רצון שנחכים בתורה ויר"ש ומידות טובות כרצון ה'.
