אמא היא הכי קרובה ללב שלהילד לכן הקדימו אותה הפסוקים של פרשת השבוע, ואם כן צריך לראות לנצל ולהשתמש בכוח של האמא לכוון ולהדריך את הילד לכיוון הנכון והרצוי ! רוצים לדעת איך עושים את זה ?

לכבוד… אחדשה"ט!

אכתוב לך איזה פירור הקשור לפרשת השבוע אמור.

אמא קרובה ללב של הילד

אמור אל הכהנים. לנפש לא יטמא בעמיו, כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו (ויקרא כא, ב).

לכאורה היה הפסוק צריך להקדים אביו לאמו, כי צריך לכבד את אביו יותר מאמו,

וגם בכל מקום התורה הקדימה הזכרים לנקבות,

וכן כאן בהמשך הפסוק "ולבנו ולבתו" הרי שהקדים זכר לנקבה,

וכן.. "ולאחיו ולאחותו" כמו כן הקדים הזכר, ואם כן למה הקדים הפסוק בפרשת השבוע – אמו לאביו ?

אלא שהפסוק דיבר בסדר הרגש, וכנרמז היטב בנאמר "לא יטמא כי אם לשארו הקרוב אליו", היינו הקרוב ללבו ולכן כתיב לאמו לפני לאביו, כי על פי הרוב הבן קשור ריגשית לאמו יותר מאשר לאביו.

זכר לדבר מה שכתוב (שמות כ, יא. דברים ה' טז) כבד את אביך ואת אמך. הרי שהקדים האב לאם.

וכתיב (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תראו, ופרש"י (והוא ממסכת קדושין ל:/לא) כאן הקדים אֵם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו,

ובכבוד הקדים אב לאם לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו לפי שמשדלתו בדברים. ע"כ.

נמצא שהאמא שלא פוקדת ומצווה לבן ברעות ובתוקף כי אם בטובות ובשידול ובמילים רכות ובתחנונים קונה את לב הבן וריגשית הוא קשור יותר אליה וכנ"ל ויש להפנים היטב את הדברים כי הם יסוד מוצק לחינוך הילדים !

ולכן ג"כ כתיב (משלי א-ח) ואל תטוש תורת אמך, כי כשאנחנו באים ולדבר אל לבו לא לנטוש, קל ועדיף להזכיר לו את אמו.

השפעת האמא בחינוך

ומכאן שגדול כוח האמא להשפיע לבן בכל דבר הקשור לרגש הלב כי לבו קרוב לליבה, ואכן האמא צריכה להשכיל לעשות שימוש נכון בכח העצום ובהשפעה האדירה שיש לה על בנה, להדריך אותו ולנתב אותו לכיוון הרצוי לפני השי"ת.

הן במצבים רגילים, כדי שילך ב"תלם" בבחי' (ש"הש א-ח) "צאי לך בעקבי הצאן", שלא יהיו חריגות, מהדרכים הישרים והרצויים לפני ה'.

הן במצבי עליה מיוחדת לדובבו ולעודדו בכל, לא לפחד, ולהתקדם הלאה והלאה בעבודת ה', והן חלילה כשיש חריגות לכיוון השלילי או נפילות וירידות, והתרסקות חלילה, שבודאי כוחה גדול להחזיק מעמד, ולקום ולהתנער, ועכ"פ לתת תקוה לזמנים יותר טובים בעתיד ולא לשרוף גשרים ולא לפוצץ אותם.

וקשה לתאר במילים בודדות גודל כח האמא, וגודל פריסת התחומים הרבים מאד שהיא יכולה להשפיע בהם.

אבל כמובן שצריכים תבונה, כי אמא המבזבזת גודל כוחה על קטנויות, ונהפכת להיות נודניק ומשא על הבן- לא תוכל להשפיע הרבה [וגם לא בדמעות אם תרבה בהן לפניו על כל דבר קטן], וע"כ צריכה יישוב הדעת וייעוץ ועצה טובה כמה איך ומתי. ובמיוחד הדמעות צריכה לשמור למקרים יוצאי דופן ביותר אבל…בעתו ובזמנו-יש לעשות כן. כי גם צריכה תבונה מתי להפעיל כוחה. לפי שכל דבר יש לו את הזמן המתאים והרצוי, ומי שמאחר את הרכבת, אכן מאחר אותה עם כל ההשלכות הכרוכות בכך.

אבל יש דברים שמותר ורצוי הנידנוד הקל וזה גם כלול במה שאמרו חז"ל "לפי שמשדלתו בדברים". וצריך הרבה תפילה והרבה סייעתא דשמיא בדרך הארוכה של החינוך ילדים, ויחד עם זאת צריך הרבה השתדלות נכונה. יהי רצון שלא נכשל.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת "ברסלב מאיר"

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד