תקציר: מי שרוצה לזכות לכתרה של תורה שיקשיב לדברי הרב שליט"א ראש ישיבת ברסלב מאיר… כי צריכים לעסוק מה יותר בתורה, וכמו שכתוב: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגיתה בו יומם ולילה. וכמו שאומרים בתפילה "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה". ומי שנשאו לבו לקיים מצות תלמוד תורה כראוי לה, ולהיות מוכתר בכתרה של תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים

עמל התורה.

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע וישב.

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע,

וזהו (בראשית יז-א) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען".

כי צריכים לעסוק מה יותר בתורה, וכמ"ש (יהושע א-ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגיתה בו יומם ולילה.

וכמו שאומרים בתפילה "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה".

ומי שנשאו לבו לקיים מצות תלמוד תורה כראוי לה, ולהיות מוכתר בכתרה של תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים אל לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחד, כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך – בעולם הזה. וטוב לך – לעולם הבא (אבות פ"ו מ"ד.

וראה רמב"ם הלכות תלמוד תורה (פ"ג ה"ו), וכמו שהתינוק הזה צריך לינוק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך להתייגע בתורה בכל השעות שביום (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה).

וכבר אמרו (מנחות צט:) שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמה יוונית? קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמה יוונית.

והנה תורה צריכים ללמוד [אפילו] מתוך מסירות נפש, מתוך עמל ולהמית עצמו עליה, ומתוך ייסורים ומתוך צער, עוני ורעב, שכל זה כלול במה שאמרו חז"ל הנ"ל כך היא דרכה של תורה.

וכמ"ש חז"ל (תנחומא נח-ג) תורה שבעל פה קשה ללמוד ויש בה צער גדול, ואמרו (מדרש חזית, שהש"ר ח) הלומד תורה בצער נוטל אלף, שלא בצער – נוטל מאתיים, ואמרו (תנא דבי אליהו רבא-כג) באותה שעה שעשו את העגל נגזרה גזירה על ישראל שילמדו תורה מתוך צער, ומתוך שעבוד וטילטול, ומתוך טירוף ודוחק, ומתוך שאין להם מזונות.

ולענין הייסורים אמרו חז"ל (ברכות ה.) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנן אלא ע"י יסורים – וא' מהן תורה.

ואמרו (עירובין נד.) חש בראשו – יעסוק בתורה, חש בגרונו – יעסוק בתורה, חש במעיו – יעסוק בתורה, חש בעצמותיו – יעסוק בתורה, חש בכל גופו – יעסוק בתורה,

וכ"כ הרמב"ם ז"ל (ה' ת"ת פ"א ה"ח) כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין,

ועוד כתב (שם פ"ג הי"ב) אין דברי תורה מתקיימים במי שמרפה עצמו עליהן, באלו שלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה. אלא במי שממית עצמו עליהן (על דברי תורה), ומצער גופו תמיד, ולא יתן שנה לעיניו ולעפעפיו תנומה.

[ובסוף ה"ו כתב והשכר לפי הצער. והוא עפ"י מ"ש חז"ל (אבות סוף פ"ה) לפום צערא אגרא],

אמרו חכמים (ברכות סג:) דרך רמז (במדבר יט-יד) זאת התורה אדם כי ימות באוהל – אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באוהלי חכמה.

וכן אומר שלמה בחכמתו (משלי כד-ו) התרפית, ביום צרה-צר כוחך. ועוד אמר (קהלת ד-ט) אף חכמתי עמדה לי – חכמה שלמדתי באף – עמדה לי (ע' קה"ר ב-ט). עכ"ל.

ואמרו חז"ל (ברכות שם) במי אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא חלב שינק משדי אמו.

ואמרו (חגיגה יד.) ת"ח שמקמטים עצמן על דברי תורה בעוה"ז – הקב"ה מגלה להם סוד לעוה"ב. וכל בריאת האדם היתה בשביל עמל התורה, וכמ"ש (סנהדרין צט:) א"ר אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר (איוב ה-ז) כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא, אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו, הוי אומר לעמל פה נברא, ועדיין איני יודע אם לעמל תורה, אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר תורה הזה מפיך – הוה אומר לעמל תורה נברא, והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו (פרש"י טרחנים, ולעמל נברא) טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא.

ואמרו (שם ק.) כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעוה"ז – הקב"ה משביעו לעוה"ב.

ואמרו (שם קיא.) לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה.

ועוד אמרו (ע"ז ה:) לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאו. ומצאנו שבפועל מסרו נפשם על עסק התורה כמ"ש (סנהדרין כ.) דורו של רבי יהודה ברבי אילעי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקים בתורה,

ואמרו (שבת פג:) לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה, ואפילו בשעת מיתה. ואמרו (ב"ב ח.) כל קדושיו בידך והם תוכו לרגלך (דברים לג-ג) אלו ת"ח שמכתתים רגליהם מעיר לעיר  וממדינה למדינה ללמוד תורה, ואמרו (ברכות סג:) כל המנבל עצמו על דברי תורה-סופו להתנשא.

וזה בחי' "וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען".

שעשיו לקח את כל נפשות ביתו וכל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו-ו), ואילו יעקב נשאר ללמוד תורה מפי אביו, ולשמשו, וכמ"ש חז"ל (ברכות ז:) גדולה שימושה יותר מלימודה,

ואמרו (כתובות קיא.) אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו, ואמרו (במדב"ר כא) התורה נמשלה לתאנה שנלקטת מעט מעט וכו' כך התורה, היום לומדים מעט ולמחר הרבה. ולכן מוזכר בפסוק בארץ כנען, אע"פ שלכאורה מיותר ופשוט, אלא שאמרו כי אמרו חז"ל ש"כנעני" רמז לעניות, וכמ"ש (פסחים נ.) ע"פ (זכריה יד-כא) ולא יהיה כנעני – אין כאן עני.

ורמיז לן קרא שצריכים לשבת בישיבה (בחי' וישב יעקב) וללמוד תורה, גם מתוך בחי' ארץ כנען היינו מתוך עניות ודחקות,

וכמ"ש חז"ל (יומא לה:) שלעתיד לבא ביום הדין הגדול שואלים את העני מפני מה לא עסקת בתורה?

אם אומר עני הייתי, וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום כלום עני היית יותר מהלל (עיי"ש כל הסיפור הנפלא של הלל). ואמור (אבות דרבי נתן פ"ג) אם למדת תורה בשעת העושר – אל תשוב לך בשעת העוני, בשעת שׂביעה – אל תשוב לך בשעת רעבה. ואמרו (סוטה מט.) כל ת"ח שעוסק בתורה מתוך הדחק – תפילתו נשמעת. [ואמרו (נדרים פא.) הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, ואמרו (גיטין נט.) מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ואעפ"כ עסקו בתורה והצמיחו גדולים. ואמרו (קדושין פב:) מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה.].

וכבר הבטיחו חז"ל (אבות פ"ד-מ"ט) כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד