עמלנו אלו הבנים

עמלנו אלו הבנים

אין ספק, כי גם למחנכים יש משקל נכבד בעצוב דמותו של הילד.

להלן מעשה נפלא שהובא בספר ״אורו של עולם״:

וכך סיפר הרב בהר"ן עצמו:

'כרב ילדי ירושלים, התחנכתי בתלמוד תורה "עץ החיים" שבלב העיר. בצהרים, היינו אוכלים ארוחה ב"מסעדה" של המוסד;

במצב הכלכלי הקשה דאז, הייתה זו לרבים מאתנו הארוחה העיקרית ביום הקינוח, היה מעדן אמתי של אותם ימים: פודינג מתוק!

יום אחד הזדרזתי לאכל את מנת הפודינג שלי, ובקשתי מנה נוספת. לצערי, גם המנה השנייה "נגמרה" מהר, ולא נודע כי באה אל קרבי ישבתי וחשבתי במהירות, שאם אמתין עד שהכל יקבלו "סיבוב שני" של פודינג, לא יישאר עוד מן האדום המתוק הזה נגשתי אפוא ובקשתי מנה שלישית.

אמרה הטבחית: "לא, אתה כבר קבלת פעם שניה. " באותה עת היו הממתקים מעטים לא יכולתי להשלים עם ההכרעה הקשה של הטבחית.

ברגע של כעס החלטתי: "גם לי גם לך לא יהיה" – והפכתי את הסיר על פניו! מיד קמה מהומת-עולמים: ילד השתגע ושפך את כל הפודינג!

נלקחתי אחר כבוד להנהלה, ונאמר לי שמחר בבקר עלי להתייצב בחדרו של ה"משגיח": ר' אריה לוין.

וכי יש צרך לומר, שלא ישנתי כל הלילה ? מה אענה לו כשישאל איך עשיתי דבר נורא כזה?!

כל הלילה עברו במוחי העונשים שתטיל עלי ההנהלה

למחרת, נכנסתי בדחילו ורחימו ובפיק-ברכים, לקיטון הקטן של ה"משגיח", שהיה ממוקם מתחת לגרם המדרגות;

ישבתי מולו והוא פנה ושאל:

"אמר לי, האם נכונה השמועה ששמעתי בקשר אליך? " הרכנתי ראשי, ואמרתי בקול נמוך: "כן. "

"מבין אני אפוא מסיפור זה, שהנך אוהב מאד פודינג?"

ראשי הקטן אשר את דבריו בשתי תנועות נמרצות.

"אם כך " – שלח ר' אריה ידו הצדה והרים צלחת אל השולחן – " הנה הבאתי לך פודינג – קח ואכל להנאתך!"

באותו רגע, התעלה לבי הקטן להבין שחינוך אמיתי, הינו מתוק הרבה יותר מפודינג

אז לראשונה בחיי, נצנצה בי שאיפה: אם יזכני ה', אגדל ואהיה מחנך בישראל! מחנך – כמו ר' אריה…