על הרהור הלב צריך להביא קורבן – כי למחשבה יש כוח | פרשת ויקרא

(ויקרא א-ג) "אם עולה קרבנו". איתא בדברי רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (ליקוטי מוהר"ן סי' קמא, קח) שהנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, (כלומר שהאדם הרהר וחשב בלבו לעשות עבירה או עשאה במחשבה – אבל לא עשה העבירה במעשה) כמו שכתוב (יחזקאל כ) העולה על רוחכם, כלומר קרבן העולה באה על המחשבה שברוח, כלומר על הרהור הלב (כמ"ש חז"ל בויקרא רבא פ"ז).

היינו שעולה באה על הרהורי הלב ששם (בלב) משכן הרוח. ואין השי"ת מצרף מחשבה למעשה (כלומר להחשיב מחשבתו הרעה, כמעשה רע) בר מהרהורי עבודה זרה (קדושין מ.).

הרהור הלב

ובחינת הרהור ע"ז – שייך אצל כל אדם. כגון מה שמתחיל להתפלל בדביקות, או מתבודד את עצמו (ומשיח לבו לפני השי"ת כדבר בן עם אביו, וכדבר איש אל רעהו) ובאמצע התפילה או התבודדות – נופל ממדריגתו (ופגה התלהבותו, ואף גם זאת מחשבתו משוטטת בהרבה ענינים, ושוכח לגמרי שנמצא ועומד בתפילה לפני ה') זהו – בחינת הרהורי עבודה זרה.

כי כל הנפילות באים מחמת קילקול האמונה, וכשנתקלקל האמונה נמצא (מתרחק ו) מחזיר פניו מהשי"ת, כמו שכתוב (ישעיה א) נזורו אחור, והשי"ת גם כן מסתיר פניו ממנו (בבחי' (משלי כז-יט) כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם, וזה ג"כ בחי' מ"ש חז"ל (ירושלמי, סוף ברכות) אם יום תעזבני-יומיים אעזבך). נמצא שהוא אחור באחור. וצריך להביא על זה קרבן עולה.

ובחינת קרבן עולה הוא כשמשבר רוחו בקרבו, ומתבייש וחושב בעצמו "איך נפלתי ונשלכתי משמים לארץ, שהייתי במקום גבוה כזה, ועכשיו נפלתי והחזרתי פני מהשי"ת, ונשארתי אחור באחור", ומרחם על עצמו, כי אין רחמנות גדולה מזו. וצריך לזה נסירה כמו שהיה אצל אדה"ר. כנודע. (ברכות סא.).

והנסירה הוא בחי' חת"ך כמ"ש בכוונות (פע"ח, שער הזמירות, פ"ה) פותח את ידך – ס"ת חת"ך, היינו שחותך ומנסר א"ע. והשם חת"ך נעשה ע"י שמשבר את לבו, כי אז בודאי מאנח, ומוציא רוח, ומכניס רוח, והוא תרין רוחין, וב"פ רוח גימטריא חתך, וזה נסירה ובא אל בחי' פנים בפנים. וזה בחי' עולה, וזהו (תהלים נא) זבחי אלקים – היינו בחי' קרבן עולה, הוא ע"י בחי' רוח נשברה, כנ"ל. ע"כ. כי 'הרהור' – אינו סתם דבר של מה בכך, וכמ"ש חז"ל (יומא כט.) הרהורי עבירה – קשין מהעבירה, (בכמה בחינות).

ואמר רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (ליקו"מ ח"ב קיד) ס' האט א פנים אז פון א הרהור דארף מען זיך זייער היטן. פי' מהרהור – צריכים להזהר מאד מאד שפוגם מאד מאד. ואמר במקום שהאדם חושב – שם הוא.

ואמרו חז"ל (ברכות יב:) ולא תתורו [אחרי לבבכם] ואחרי עיניכם – זו הרהור עבירה.

ואמרו (שבת סד.) אמר להם משה כפרה למה? אמרו לו: אם מידי עבירה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו.

ואמרו (ב"ב קסד:) ג' עבירות אין אדם ניצל מהם בכל יום.. הרהור עבירה.

ואמרו (ע"ז כ:) ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג-י) שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה.

ואמרו (נדה יג:) כל המביא עצמו לידי הרהור – אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה.

ואמרו (ספרי עקב-יא) תחילת עבירה – הרהור הלב.

והנה אדם שכל הזמן יש לו הרהורים, סימן שהוא מזוהם, וצריך הרבה תשובה ובכי לטהר טינוף מחשבותיו. ואדם שלעתים רחוקות מאד – בא לו הרהור, אין זה כ"א לנסות אותו, אם דוחה מיד את מחשבת הפיגול, או חלילה נכשל, וחושב ומהרהר בה.

ואשרי אדם שמחשבות כאלה – רחוקות ממנו לגמרי לגמרי, ולא קרב זו אל זה.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

לחץ כאן להורדה והדפסה של העלון לשבת