עלה לתרופה | איגרת בין המצרים

עלה לתרופה | איגרת בין המצרים

אחי היקר!

הנה כבר נפסק להלכה: ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על

חורבן בית המקדש (שו"ע סימן א סעיף ג). ולמותר לציין במסגרת זו

מעלת חשיבות אמירת תיקון חצות, כי אלו דברים שהרחיבו בהם הרבה

מאוד הזוה"ק ושאר ספרים הקדושים בכל הדורות, ודבר זה נכון וראוי

בכל ימות השנה.

אך מי שעדיין לא זוכה למעלה גדולה זו, ואינו יכול לקום חצות, הרי

שיש לו הזדמנות מיוחדת בימי בין המצרים, כמובא מהאריז"ל שיש

ענין גדול בכל חצות היום להתאבל על החורבן כמחצית השעה.

ובדורות שלאחר מכן תקנו לומר 'תיקון רחל' בשעות של אחר הצהריים.

אלא שמשום מה היצר הרע מצא תכסיס גאוני, להרחיק העולם

מהדרך הפשוטה הזו, על ידי שהכניס כמין ציור בעולם, שתיקון חצות

הוא תפילה השייכת רק לצדיקים עובדי ה', שבאמת איכפת להם צער

החורבן וצער השכינה, אך מי אנו אנשים שפלים ופשוטים, שבקושי

יודעים על הקיום שלנו, שנלך בדרך הכשרים המיוחדים שבעם

המתאבלים על החורבן.

והאמת היא להיפך, כי דווקא הצדיקים הכשרים והיראים, הם צריכים

פחות מאתנו לבכות על החורבן, כי הם כבר זכו להדבק באור ה' מעין

מה שהיה נגלה בבית המקדש. אדרבא, אנו אנשים שפלים ופשוטים

שכל כך קשה לנו להדבק באמיתת אור התורה, להרגיש דביקות ה',

לטייל בהשגות אלקות. המח מטונף במחשבות זרות ורעות, הלב מלא

בדאגות ופחדים, כל השאיפות משובשות, מנסים להסתדר בגלות, בלי

להבין שזה בכלל לא המקום הטבעי שלנו כאן. דווקא אנו אנשים במצב

קשה כל כך בלי הכרה, אנו צריכים לומר תיקון חצות, כי הקשר היחיד

שנותר לנו עם הבית המקדש, ועם אור ה' שהיה מתגלה שם, הוא רק על

ידי האבל של תיקון חצות.

כי כשגונבים לאדם בית גדול, אזי אם הוא חזק, הוא מצליח לחטוף

בחזרה איזה חלק מהבית, להציל איזה חדר, או לפחות איזה בעלות על

חלק קטן, וזה גדולת האנשים הכשרים שיודעים להרגיש את ה' קצת, גם

לאחר שנחרב הבית. אבל החלש שלקחו לו הכל, אזי הדבר היחיד שהוא

יכול לעשות בשביל להמשיך להיות קשור לבית שלקחו לו, הוא רק על

ידי הבכיה, כי הבכי הוא הכלי שמקשר את האדם לדבר שנעלם ממנו.

באותו רגע שאדם הפסיק לבכות ולהתאבל, הרי זה סימן על יאוש, חוסר

שייכות, מחשבה שאפשר להסתדר באופן אחר. ולכן התיקון היחיד שאנו

יכולים להראות לבורא עולם שאנו רוצים אותו, הוא על ידי הגעגוע לבית

המקדש.

ומי שאינו מתגעגע, העצה היא פשוטה ביותר, לפתוח תיקון חצות ולומר, כי האמירה

בעצמה עם כוונת המילים )אפילו בלא בכי(, יש בכוחה לעורר את הקשר ואת הזכרון שיש

משהו שחסר לנו.

והנה רביז"ל אמר )ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן קא(: "על ידי אמירת תיקון חצות יכולים לפרש שיחתו את כל אשר

עם לבבו, כמו על ידי התבודדות, כי מסתמא אין אומרים חצות על העבר, ועיקר אמירת חצות הוא על מה שנעשה

עכשו עם האדם, וכשיאמר חצות בבחינה זו יכולים למצוא כל אשר עם לבבו בתוך אמירת חצות".

הרי לנו דרך נפלא ביותר איך כל אחד יכול להתחבר לתיקון חצות, גם מי שלא מרגיש צער מהחורבן בעצמו. כי

התוצאה של החורבן הוא מה שאנו רחוקים מהשי"ת, ולכן יש לכוון למצוא את עצמו בתוך התיקון חצות.

ומי שיתבונן בפשטות התיבות שיש באמירת תיקון חצות יכול מאוד להתעורר, אם יכוון על החורבן של עצמו, כי כל

מה שעובר עליו רמוז שם.

לכן אחי, חזק ואמץ עצמך בדרך הקדוש הזה, להקדיש זמן במשך ימי בין המצרים, לשבת כל צהרים למשך כמה זמן

לפי

כוחותיך ואמור תיקון חצות, או שתחדש דיבורים מעצמך, על גודל ריחוקך מה', וזה הדרך בו תוכל למצוא את ה',

באופן שקשה להצליח במשך ימות השנה.

ואל תסתכל על עצמך מוזר כמו איזה 'עובד ה", אלא עשה זו באמת, כי גם לך יש בית המקדש בלב, שאמור להבנות,

וחבל להתייאש ולזרוק זאת רק על הצדיקים…

ויהי רצון שנזכה במהרה לגאולה הפרטית והכללית אמן.

(מתוך 'שאל בני' החדש על ימי בין המצרים)