(בראשית מד-יח) "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני" וגו'.
איתא בדברי רבינו ז"ל מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קמא, סי' סב) שעיקר שלימות וקישוטי האמונה, היינו לקרב דווקא המרוחקים, בחינת (צפניה ג) לקרוא כולם בשם ה', אפילו עכו"ם יקרבו לאמונת ישראל, ולעבדו שכם אחד, ולהשלים את האמונה, היינו לקרב את הרחוקים כנ"ל צריך מתחילה להעלות ניצוצי אותיות הדיבור.
[פירוש כי עיקר תפקידנו בעוה"ז הוא להעלות ניצוצות הקדושה, שנתפזרו בשעת השבירה של הכלים, כנודע. ויש ניצוצות דקדושה בכל דבר, באכילה ושתיה וכו'. וניצוצות הדיבור מעלים ע"י עסקינו בתורה תפילה והתבודדות, וכל הדיבורים שהם כרצון ה', כדיבורי חסד ומצוות]וכשנתבררו אותיות הדיבור אזי הופך את עצמו הדיבור, ומלקט ניצוצות הקדושה מבין הקליפות, ונשארים הקליפות בלי חיות. ואז העכו"ם שיניקתם מהקליפות, כשרואים שאין להם חיות, אזי משליכים את אמונתם בבחינת (ישעיהו ב) ביום ההוא, ישליך האדם את אלילי כספו, ואת אלילי זהבו, ומדביקים את עצמם לאמונת ישראל.
עיקר שלימות וקישוטי האמונה לקרב רחוקים
וזהו (צפניה שם) אז אהפוך אל העמים שפה ברורה. שפה ברורה – היינו הדיבור שנתברר מביניהם – הוא הופך את עצמו אל העמים, כדי ללקט מהם שאר ניצוצות. ואז נתקיים "לקרוא כולם בשם ה'", שידבקו כולם באמונת ישראל.
כי עיקר טעותם של הרחוקים מאמונה, כי עיקר הידיעה באלוקות כשרואים ניסים והשגחה גלויה, אבל מכיון שלא רואים, ואדרבא רואים כל הזמן טבע, כאילו הטבע קובע, וגם רואים שהאמצעיים קובעים, כגון השתדלות ברפואה ופרנסה. ע"כ טועים.
אבל באמת אין הדבר כן.
וזה "ויגש אליו יהודה" – ואיתא בזוה"ק (ויגש, דף רו.) דא תקרובתא דמלכא במלכא (יהודה-כמו שברכו יעקב (בראשית מט-ח,ט) יהודה ישתחוו לך בני אביך.. לא יסור שבט מיהודה. ודוד וכל המלכים ממנו יצאו והוא בחי' מלכות. בחי' שכינה. ויוסף הוא השליט על הארץ (שם מב-ו). והזוהר מדמו ומקשרו לזעיר אנפין-הקב"ה).
"ויאמר אליו בי אדוני" שהשכינה מבקשת רחמים מהשי"ת על אלו הרחוקים (א"ל רמז ב"י – היינו פזורי י"ב שבטים).
"ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני". ולא ישמע עוד דיבורים של פגם האמונה, ו"אמצעי", אלא ישר אליך.
"ואל יחר אפך" על העבר "כי כמוך כפרעה". פרעה, ל' גילוי (ראה שמות לב-כה, וברש"י), כי העולם לא יודע ומכיר אותך אלא כשרואים ניסים גלויים והתגלות אלקות גלויה, ולפיכך כשלא רואים טועים – אבל כשרואים גלוי, ע"י שאתה מבטל רצונך בפני הצדיק, שאתה גוזר והצדיק מבטל (כמ"ש חז"ל מו"ק טז:) – אזי רואים ויודעים שיש אלו-ה נמצא שהוא עושה רצון הצדיק (שזה רצונו) והיינו מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף אתה גוזר ואינו מקיים כי הצדיק מבטל. ע"כ.
והנה מבואר עוד בדברי רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (חיי מוהר"ן סי' תקמג) שכמה פעמים היה מדבר הרבה עמנו, והזהיר אותנו מאד לקרב נפשות להשי"ת, להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם כדי לעוררם ולהשיבם ולקרבם להשי"ת, ורצונו היה שאפילו לדבר עם בני העולם שיחות חולין בעסקי העולם, אולי יצמח ויתגלגל מזה דיבורים שיעוררו אותם להשי"ת.
ואפי' אם לא יפעל כ"א תנועה בעלמא, שיכנס בהם איזה הרהור תשובה, או התעוררות לפי שעה – ג"כ טוב מאד, מכ"ש שיכול להיות שיעוררם באמת, ע"י שידבר ויחזור וידבר ברבות הימים.
ואין דבר גדול מזה כדאיתא בזוה"ק (פ' תרומה, דף קכח:) זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא וקב"ה משתבח ביה בכל עלמין. ורבינו הקדוש ז"ל זירז אותנו לעסוק בזה מאד, וכמה פעמים היה מבזה אותנו בבזיונות על שאנו מתעצלים בזה ופעם אחת קרא אותנו "עצים יבשים" (:אילנות יבשים) על שאין אנו מולידים נפשות שיתקרבו להשי"ת על ידנו.
ופעם אחת הוכיח אותנו כמה שעות על כך. ובפרט אם זוכים לקרב למדן, עשיר, או מיוחס. שאלו נשמתן גדולה וגבוה יותר. ע"ש.
והנה בצעירותי עסקו הרבה בזה והצליחו ועשו פרי. ובזמנינו יש רפיון, ובעי חיזוק.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישבת נצח מאיר ירושלים
לחץ כאן להדפסה והורדה של העלון לשבת
עוד מאמרים בנושא קירוב רחוקים :
- קירוב רחוקים!
- קירוב רחוקים ובעלי תשובה | פרשת השבוע מצורע
- איפה אנחנו עם אהבת ישראל | פרשת השבוע וירא
- קירוב רחוקים | פרשת תצוה
-
-
-
-
-
-
-
-
