עזות | פרשת השבוע כי תצא
תקציר : מבואר בדברי רבי נחמן מברסלב ז"ל שאי אפשר לבא לרועים ומנהיגי דקדושה שהם הצדיקי אמת, שהם כלליות של הקדושה אלא על ידי עזות [דקדושה] כמאמר רז"ל הוי עז כנמר, כמ"ש (שמות טו) נחלת בעזך אל נוה הקדשך, היינו, על ידי עזות [עי"ז] נכנסים לתוך הקדושה, עיי"ש…
עזות | פרשת השבוע כי תצא
וזהו (דברים כא-י, וכו') "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' א' בידך.. וראית בשביה אשת יפת תואר.. והבאתה אל תוך ביתך".
כל העולם כולו וכל הבריאה נבראו כדי שעל ידם ובאמצעותם התקרב האדם אל ה', וכמ"ש (ישעיה מג-ז) לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.
וכל הבריאה מלאה אלוקות, ואין דבר ממנה ובה אשר לא נוכל למצוא בה אלוקות, ורמזים להתקרב על ידם להשי"ת, כי לית אתר פנוי מיניה (זוה"ק פנחס, רכה.), ומלכותו בכל משלה (תהלים קג-יט).
וזה בחי' משחז"ל (אבות פ"ה מ"כ) יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר, וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים.
מידת – עזות
כי בלי התבוננות (השכל) מה אפשר ללמוד מהבריאה? כלום! אבל אחר התבוננות נוכל ללמוד יסודות אדירים ודרכים נפלאים להתקרב על ידם להשי"ת.
והנה התנא הקדוש תפס לדוגמא בתחילת דבריו דוקא חיה טמאה (והטהורה, דהיינו צבי, הזכירה אחר כך), שהיא חיה אכזרית וחייתית, ודוקא ממנה למד ומצא בה היסוד הגדול בעבודת ה' המכונה "עזות דקדושה", וכמ"ש הטור בריש ספרו באו"ח סימן א, וז"ל התחיל בעז כנמר לפי שהוא (העזות דקדושה) כלל גדול בעבודת הבורא יתברך, לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה, ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגים עליו, ועל כן הזהיר שתעיז פניך ומצחך כנגד המלעיגים ואל תמנע מלעשות המצוה, ולא תבוש, וכן אמר דוד המלך (תהלים קיט, מו) ואדברה בעצותיך נגד מלכים ולא אבוש.. אף כי היו מלעיגים עליו.
ומבואר בדברי רבינו הקדוש (רבי נחמן מברסלב) ז"ל (לקוטי מוהר"ן קמא, סי' כב-ד) שאי אפשר לבא לרועים ומנהיגי דקדושה שהם הצדיקי אמת, שהם כלליות של הקדושה אלא על ידי עזות [דקדושה] כמאמר רז"ל הוי עז כנמר, כמ"ש (שמות טו) נחלת בעזך אל נוה הקדשך, היינו, על ידי עזות [עי"ז] נכנסים לתוך הקדושה, עיי"ש.
וכן מבואר עוד בליקו"מ (שם סימן קמז) שכשם שמי שהוא עז פנים אין לו חלק בתורה כמ"ש רז"ל (חגיגה יד).. והן הן עזי פנים שבדור, ע"ש. וכן אמרו רז"ל (נדרים כ.) מי שיש בו עזות – כידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני, נמצא שהעז פנים אין לו חלק בתורה, כמו כן מי שהוא איש שפל ונבזה [אפילו בעיני עצמו, עם דימוי ירוד, ונופל בדעתו, ונשפע ומתבייש ומתפעל מהמלעיגים על האמת] ואין בו שום עזות דקדושה אין לו ג"כ חלק בתורה כמ"ש חז"ל (ביצה כח.) מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין, כי צריך שיהי' בו עזות דקדושה כמ"ש רז"ל הוי עז כנמר, עיי"ש. וכן מבואר עוד בליקו"מ (ח"א סי' ער) שצריך שיהיה לאדם עזות דקדושה, ואפילו נגד הרב בעצמו – צריך שיהיה לו עזות [דקדושה, ולא ח"ו דס"א, עזות מצח], שיעיז פניו [ולא יתבייש] לדבר עמו כל מה שצריך ולא יתבייש [שזו בושה רעה] עיי"ש.
וכן מכל הבריאה ניתן ללמוד דרכים להתקרב להשי"ת וכמ"ש (משליו-ו) לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם. וכתיב (משלי ל, כד-כח) ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים, הנמלים עם לא עז ויכונו בקיץ לחמם. שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם. מלך אין לארבה, ויצא חוצץ כולו. שממית בידיים תתפש, והיא בהיכלי המלך. עיי"ש עוד.
פרשת השבוע כי תצא.
וזה בחי' פרשת השבוע כי תצא "כי תצא למלחמה על אויביך" שהוא היצר הרע (ע' ליקו"מ ח"א סי' קז) והבלי העוה"ז והגשמיות, "ונתנו ה' בידך.. וראית בשביה אשת יפת תואר.." היינו נקודה טובה, ורמז להתקרב דרכו להשי"ת, בבחי' (שה"ש א-ה) שחורה אני ונאוה (וכמבואר היטב בליקוטי הלכות, ה' השכמת הבוקר סימן א), היינו מתוך גשמיות העוה"ז תקלוט נקודה יפה לאמצה ולקרבה אליך שע"י תוכל להתקרב יותר אל ה', וזה "והבאת אל תוך ביתך" ותאמץ אותה. (אם כי לפעמים צריכה לעבור שיפוץ וטיפול והתאמה, שזה בחי' וגלחה את ראשה, ועשתה את ציפורניה, והסירה את שמלת שביה מעליה.
ויהי רצון שנזכה שנתקרב תמיד להשי"ת ע"י כל דבר שבעולם, ע"י דעת תורה אמיתי.
בברכת התורה וכטו"ס
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
