עבירות לא שייכות ליהודי
עבירות לא שייכות ליהודי
יהודי צריך לדעת שהעבירות לא שייכות לנשמה שלו,
הנשמה (בשורשה) תמיד צדיקה, תמיד טהורה, תמיד קדושה,
כל מה שאדם נופל לחטאים, זה מחמת שהוא לא מספיק שמח,
ולכן אסור ליפול בדעתו משום דבר שבעולם, משום חטא שבעולם,
אם יש איזה בעיה, אם נכשלת באיזה עבירה, תעשה תשובה…
תתחיל לשמוח, לשיר, לנגן, להגיד תהילים, העיקר לא ליפול בעצבות!
כי זה המלחמה בין הנשמה לעמלק!
זה המלחמה בינך ליצר הרע!
שרוצה להפיל אותך לעצבות
[לא מספיק שאת העבירה כבר עשית גם הוא רוצה שתכנס לעצבות
ולא תעשה עליה תשובה!!].
זה "המלחמה" זה קרב בין הנשמה האלוקית לעמלק.
וצריך לנצח את הקרב, עם שמחה, שירים,
נקודות טובות לחזור לרצונות דקדושה ולמוחין דגדלות –
לעשות תשובה ולהמשיך הלאה ולהתחזק להתקדם
להתקרב להשם ולשמור עוד תורה ולעשות עוד ועוד מצוות…
"ועל כן ע"י שאינו מניח להפיל את עצמו ומחיה את עצמו
במה שמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקודות טובות…
עי"ז נעשים ניגונים ואזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'"
(ליקוטי מוהר"ן, רפ"ב)
כי עמלק רוצה להשכיח מהאדם את הנקודות הטובות שלו.
המלחמה של עמלק היא בכל אחד, להגיד לו – אתה כבר לא שווה,
לא הולך לך, אין לך שום טוב – כבר ניסית להיות דתי
ניסיתי לחזור בתשובה ולשמור את הברית וטהרת המחשבה.., ולא הצלחת..,
אבל הצדיקים מלמדים אותנו להיפך!
אתה מלא נקודות טובות! אתה מלא טוב!.
כי אם נכשלת אז עכשיו תשמח עוד יותר!
תראה איזה יצר הרע קיבלת וכמה קשיים יש לך,
תראה עם איזה יצר הרע גדול אתה מתמודד כל יום!
ואתה במצב הקשה הזה עוד מתגבר ועושה מצוות!?
אתה עוד צם ביום כיפור!? אתה עוד שומר שבת!?
אתה עוד מניח תפילין כתרי דמלכא!?
מתעטף בציצית!? שזה הלבוש של המלך – אז ראוי שתשמח יותר ויותר…
תמשיך לאסוף טוב תורה ומצוות ובסוף מלמדים אותנו הצדיקים תראה שתצליח
ותראה שהכל דימיונות הטוב שהצלחת ישאר ויהי לו קיום לנצח…
אז תמשיך עוד ועוד תשמח ותתקדם…
תפילה לפני ההתבודדות
רִבּוֹנוֹ שֶׂל עוֹלָם זַכֵּנִי לְהִתְבּוֹדֵד בְּחֵשֶׂק עָצוּם וְרַב מְאֹד לְלֹא שׂוּם נִמְנוּם וּתְנוּמָה וְאָשִׂיר כָּל מִינֵי שִׂירִים בְּהִתְבּוֹדְדוּת שִׂירִים שֶׂל דְּבֵקוּת וּתְשׂוּבָה. רִבּוֹנוֹ שֶׂל עוֹלָם שׂוֹכֵן שְׂחָקִים יוֹשֵׂב בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל הָרוֹאֶה אֶת כָּל מִסְתָּרַי וְאֶת כָּל הֶגְיוֹנֵי לִבִּי אָנָּא טַהֲרֵנִי לְעָבְדְּ בֶּאֱמֶת
כִּי זֶה כָּל רְצוֹנִי וְאֵין לִי שׂוּם רָצוֹן אַחֵר וְשׂוּם מַחְשָׂבָה אַחֶרֶת וְכָל רְצוֹנִי בְּהִתְבּוֹדְדוּת זוֹ אַך וְרַק לְהִתְקָרֵב אֵלֶי בְּלֵב שָׂלֵם וְאַתָּה גִּלִּיתָ לָנוּ שֶׂבְּשָׂעָה שֶׂמִּתְבּוֹדְדִים לְפָנֶי בְּלֵב שָׂלֵם הֲרֵי אָז מַצִּילִים אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִכָּל מִינֵי גְּזֵרוֹת נוֹרָאוֹת וְאָז אֶפְשָׂר לְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם שֶׂשּׁוּם יְהוּדִי לֹא יָמוּת וְלֹא יֵהָרֵג בְּאוֹתָהּ שָׂעָה וְשׂוּם אָדָם בָּעוֹלָם כִּי בִּשְׂעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׂעוֹשִׁים זֹאת בְּלֵב שָׂלֵם אֲזַי מַמְתִּיקִים דִּינִים מִכָּל הָעוֹלָם וַאֲזַי אֵין לַה' יִתְבָּרַך שׂוּם אֶפְשָׂרוּת לִגְזֹר שׂוּם גְּזֵירָה בָּעוֹלָם כְּלָל
וְלָכֵן אָנָּא הַצֵּל אוֹתָנוּ רִבּוֹנוֹ שֶׂל עוֹלָם שֶׂנּוּכַל לְהִתְבּוֹדֵד לְפָנֶיך בְּמֶשֶׂך כָּל הַשָּׁעָה בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׂ בִּבְכִיָּה עֲצוּמָה וּבְשִׁמְחָה נִפְלָאָה.
אָנָּא רַחוּם בְּכֹחַ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׂ וּבְכֹחַ שִׂבְעַת הָרוֹעִים שֶׂעָסְקוּ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּבִפְרָט מֹשֶׂה רַבֵּנוּ שֶׂזָּכָה לְהִתְבּוֹדֵד יוֹמָם וָלַיְלָה מִגִּיל 20 וְעַד גִּיל 80 שֶׂרַק עָסַק בְּהִתְבּוֹדְדֻיּוֹת וּבְשִׂירוֹת וְתִשְׂבָּחוֹת בֶּהָרִים וּבַגֵּאָיוֹת בַּשָּׂדוֹת וּבַמִּדְבָּרִיּוֹת וְלֹא הָיָה דָּבָר שֶׂהִפְסִיקוֹ וּלְעוֹלָם לֹא נִמְנֵם וְלֹא נִרְדַּם לֹא אָכַל וְלֹא שָׂתָה עַד שֶׂזִּכֵּך אֶת גּוּפוֹ כָּל כָּך שֶׂכְּבָר לֹא הָיָה צָרִיך לֶאֱכֹל לְעוֹלָם מֵרֹב דְּבֵקוּת וְאַהֲבַת ה',
כָּך זַכֵּה אוֹתִי גַּם כֵּן לְהִתְבּוֹדֵד לְפָנֶי בְּחֵשֶׂק עָצוּם וְנִפְלָא בְּשַׂלְהוֹבִין דִרְחִימוּתָא מִתּוֹך שִׂפְלוּת אֲמִתִּי, וְאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׂ אֶת אַפְסִיּוּתִי כְּמוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׂאָמַר וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וּכְמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶך שֶׂאָמַר וְאָנֹכִי תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׂ, וּכְמוֹ מֹשֶׂה וְאַהֲרֹן שֶׂאָמְרוּ וְנַחְנוּ מָה,
וְלֹא אַסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי בִּשְׂעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת מִמְּך אֲפִלּוּ לְרֶגַע קָט וְאָחוּס עַל שְׂנוֹתַי הַצְּעִירוֹת וְעַל יְמֵי חַיַּי הַמְּעַטִּים אֲשֶׂר הֵם אַך וְרַק מֵאָה וְעֶשְׁרִים וּפוֹרְחִים כְּעוֹף הַפּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף וְלָכֵן בִּשְׂעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת אֲנַצֵּל כָּל שְׂנִיָּה וְרֶגַע וְלֹא אֲנַמְנֵם שׂוּם נִמְנוּם וְאֵדַע אֶת מַצַּב שִׂפְלוּתִי הֶעָצוּם שֶׂאֵין שׂוּם דָּבָר שֶׂיַּצִּיל אוֹתִי חוּץ מִשְּׁעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׂאָז הִנְּך פּוֹנֶה מִכָּל עֲסָקֶיך וּמְרַחֵם בְּכָל לֵב וְנֶפֶשׂ עַל הַנְשָׂמוֹת הָאֻמְלָלוֹת כְּמוֹתִי וּפוֹנֶה אֲלֵיהֶם בְּעֹצֶם רַחֲמֶיך מַעֲלֶה אוֹתָם מִשְׂפַל הַמַּדְרֵגָה עַד לְרוּם הַמַּעֲלוֹת כֵּן בְּרַחֲמיך הָרַבִּים תַּעֲלֶה גַּם אוֹתִי מִשְׂפַל הַמַּדְרֵגוֹת לְרוּם הַמַּעֲלוֹת עַד אֵין סוֹף וְעַד אֵין חֵקֶר
וַעֲשֵׁה עִמִּי נִפְלָאוֹת שֶׂעֲדַיִן לֹא עָשִׁיתָ עִם שׂוּם אָדָם מֵעוֹלָם וְאֶזְכֶּה לַחְזֹר בִּתְשׂוּבָה שְׂלֵמָה וּלְהַחְזִיר אֶת כָּל עַם יִשְׁרָאֵל בִּתְשׂוּבָה וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה וּלְבִיאַת מָשִׂיחַ בֶּן דָּוִד וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׂ וְלִתְחִיַּת הַמֵּתִים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
