כמה קשה העבירה לנפש יהודי | מתוך העלון לשבת פרשת נשא ראש ישיבת נצח מאיר הרה"ח ויזנפלד שליט"א
כמה קשה וכמה סובלים מן העבירה
(במדבר ה-ב) "צו את בני ישראל, וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש".
ואיתא בספרי (פיסקא א) רבי יוסי הגלילי אומר, בוא וראה, מה כח עבירה קשה, שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה – לא היה בהם זבים ומצורעים,
ומשפשטו ידיהם בעבירה – היו בהם זבים ומצורעים.
רבי שמעון בן יוחאי אמר בוא וראה מה כח עבירה קשה, שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה מה נאמר בהם? (שמות כד-יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת ["בראש ההר לעיני בני ישראל" (גירסת הגר"א)] לא יראים ולא מזדעזעים,
ומשפשטו ידיהם בעבירה, מה נאמר בהם? (שם לד-ל) וירא אהרן וכל בני ישראל את משה, והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו. ע"כ.
ומקרא מלא הוא דכתיב (ישעיה לג-יד) פחדו בציון – חטאים. ואמרו חז"ל (ברכות ד:) כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
ואמרו חז"ל (שבת לא.) על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן,
ואמרו (שם לג.) כל הממרק עצמו לעבירה – חבורות ופצעים יוצאים בו,
ואמרו (שם) סימן לעבירה הדרוקן.
ואמרו (יומא לט.) עבירה מטמטמת לבו של אדם.
ואמרו (תענית יא.) כשם שנפרעים מרשעים לעוה"ב, אפילו על עבירה קלה שעושין, כך נפרעין מן הצדיקים בעוה"ז על עבירה קלה שעושין.
ואמרו (יבמות עח:) ויהי רעב בימי דוד (ש"ב כא-א) א"ל שמא עוברי עבירה יש בכם?
ואמרו (קדושין מ:) עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף חובה.
ואמרו (סנהדרין ט.) ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה, כעוברי עבירה.
ואמרו (אבות פ"ד מ"ב) העובר עבירה אחת – קונה לו קטגור אחד.
ואמרו (ויק"ר כה-א) אם נכשל אדם בעבירה – חייב מיתה בידי שמים.
ואמרו (במדב"ר ט-כג) בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה שחייבים עליה מיתה בידי שמים – מת שורו, אבדה תרנגלתו (וכדאמרי אינשי על הפסד ממון "שיהא לכפרת עוונות").
ואמרו (קה"ר ד-יג) בשעה שהולך אדם לעבור עבירה – אינו רואה שיש לו בן שימות בעוונותיו, ואינו רואה שיש לו אח וכו'.
ואמרו (תנחומא יתרו-טז) אפילו אדם בטובה כל ימיו – לא נמחלו לו עבירות שבידו. ובמה נמחל לו? ביסורין.
ואמרו (מכילתא בשלח יד) מי שהתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורענות.
ואמרו (תו"כ ויקרא -ה) אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה, על אחת כמה וכמה – ואם כך ענש הכתוב למי שבא לידו ספק עבירה, על אחת כמה וכמה שיעניש את המזיד.
ואמרו (פרקי דרבי אליעזר פי"ד) בשעה שבני אדם חוטאים בעבירות חמורות הוא שולח מגפה לבני אדם, ובשעה שבני אדם חוטאים בעבירות קלות – הוא מכה את פירות הארץ בעבור עוונות בני אדם.
ואמרו (אבות דרבי נתן פ"ל) כל העובר עבירה אחת בספק – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה בודאי, וכל העובר עבירה בשוגג – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה במזיד.
ואמרו (שוחר טוב משלי יא) אדם שבראתי לו ב' ידיים, באחת – עושה עבירה, ובאחת עושה צדקה – לא ינקה רע.
ואמרו (ברכות לג.) תנו רבנן מעשה במקום אחד שהיה עַרְוַד (אין זה ערוד, שהוא חמור הבר, אלא בא מהנחש והצב שנזקקין זה עם זה ויוצא משניהם ערוד) והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא, אמר להם הראו לי את חורו, הראוהו את חורו, נתן עַקֵיבו על פי החור, יצא ונשכו, ומת אותו עַרְוַד, נטלו על כתיפו והביאו לבית המדרש, אמר להם ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית, באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. ע"כ.
והסברים מיותרים, כי הכל מובן ופשוט, הכל תלוי במעשי האדם אם לטוב ואם למוטב, והחי יתן אל לבו.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר