סיפור עם הבעל שם טוב
הגיע פעם הבעש"ט לעיר לאחת, אשר שימש בה רב גדול וחשוב, אשר לא האמין לכל הגדולות והנפלאות אשר שמע על הבעש"ט, על כן חשקה מאד נפשו להתראות עמו פנים אל פנים ולעמוד על טיבו, אך מגודל תאוותו לא הסכים ללכת אל הרבי וביקש להביאו אליו. אמר הבעש"ט: " לא די שאינו בא אלי לכבדני הוא עוד דורש שאבוא אליו? " לבסוף בא רב העיר אל הבעש"ט.
כשנכנס אל חדרו של הבעש"ט לא מצא שם איש מלבד אשה אחת שהיתה עגונה והמתינה לכבוד הרבי להתחנן לפניו על בעלה שנעלם.
כשנכנס הרבי לחדר, לקח את הכלי לנטילת ידיים, אך באותו רגע ניגשה אליו האשה ושפכה דמעות כמים בפניו וביקשה ממנו שיגלה לה היכן נמצא בעלה. עוד בטרם נטל את ידיו, השיב לה הבעש"ט: "סעי לעיר פלונית ושם תמצאי את בעלך"
כשראה כל זאת רב העיר, שאל את הבעש"ט: "אם דברי נבואה אמרת, היה עליך לנטול תחילה את ידיך ואח"כ לומר לה נבואתך".
השיבו הבעש"ט: "אם תיראו בבתיכם תרנגולים קופצים על שולחן מלא כלי זכוכיות, התמתינו עד שתרחצו ידיכם תחילה? שהרי ברור שהם ישברו בינתיים את הכלים. אף אני כן, ראיתי בבירור כי בעלה נמצא בעיר פלונית, ואשה זו עומדת לפני כשכולה שבורה, האם אמתין עד שארחץ ידי ובינתיים תסבול היא יסורים? לכן הקדמתי לגלות לה את מקום בעלה והחייתי את נפשה.
