סיפור על מצוות סעודת עניים | מהספר קב הישר

צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה סְעוּדַת מִצְוָה, כְּגוֹן מִילָה אוֹ סְעוּדַת אֵרוּסִין אוֹ נִשּׂוּאִין וּסְעוּדַת בַּר מִצְוָה, יִזָּהֵר לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַקְּרוּאִים עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים, וּלְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים נָאִים. כִּי הָעוֹשֶׂה שִׂמְחָה לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ, וְלֹא הִזְמִין לַסְּעוּדָה עֲנִיִּים, אֲזַי מִתְעוֹרֵר הַקִּטְרוּג מִלִּילִית הָרְשָׁעָה וּמִסַּמָּאֵל, עַד שֶׁמְּבִיאִים אֵיזֶה יִסּוּרִין וּמִדּוֹת הַקָּשׁוֹת עַל בַּעַל הַסְּעוּדָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּסְעוּדַת אַבְרָהָם אָבִינוּ.

כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (רְאֵה בְּרֵאשִׁית רַבָּה פָּרָשָׁה נה, אוֹת ד וְסַנְהֶדְרִין פט, ב): "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים" (בְּרֵאשִׁית כב א) — שֶׁקִּטְרֵג הַשָּׂטָן עַל אַבְרָהָם בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק, וְעָשָׂה אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָּדוֹל עִם כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְלֹא הָיָה שָׁם שׁוּם עָנִי וְכוּ', עַד שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, אֶת יִצְחָק וְגוֹ'.

וְכֵן מָצִינוּ אֵצֶל אִיּוֹב, שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה עִם בָּנָיו, וְלֹא הָיוּ שָׁם עֲנִיִּים, וְקִטְרֵג הַשָּׂטָן, עַד שֶׁהֵמִית אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אִיּוֹב וְנָטַל הֵימֶנּוּ עָשְׁרוֹ וּבַהֲמוֹתָיו, וְלֹא נָח מֵרָגְזוֹ, עַד שֶׁהֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין.

עַל כֵּן צָרִיךְ הַבַּעַל סְעוּדָה לְהִזָּהֵר לְהַזְמִין עֲנִיִּים לַסְּעוּדָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַטְרֵג הַקָּטֵגוֹר. וְלֹא עוֹד, כֵּיוָן שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֲנִיִּים לִסְעוּדָה, אֲזַי קָטֵגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵגוֹר,

סיפור על מצוות סעודת עניים | מהספר קב הישר

כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ:

בְּאָדָם עָשִׁיר אֶחָד, שֶׁהָיָה גָּדוֹל בְּעשֶׁר וּמֻפְלָג בְּלִמּוּד וּבְחָכְמוֹת, וְהָיָה לוֹ בַּת אַחַת יְפַת תֹּאַר צְנוּעָה וַחֲמוּדָה, וְהָלַךְ וְהִשִּׂיא לְבִתּוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים לִשְׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם חֲשׁוּבִים, וּבְכָל לַיְלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל נִשּׂוּאֶיהָ, לְמָחֳרָת מוֹצְאִים בַּעֲלָה מֵת.

אָמְרָה הָאַלְמָנָה: לֹא יָמוּתוּ עוֹד בְּנֵי אָדָם עָלַי! אֵשֵׁב אַלְמָנָה וַעֲגוּנָה, עַד אֲשֶׁר יְרַחֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי. וְיָשְׁבָה יָמִים רַבִּים.

וְהָיָה לְאוֹתוֹ עָשִׁיר אָח עָנִי בְּיוֹתֵר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, וְהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה הוּא וּבְנוֹ הַגָּדוֹל מְבִיאִין עֵצִים מֵהַיַּעַר וּמוֹכְרִין אוֹתָן, וּבָזֶה הָיָה פַּרְנָסָתוֹ וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא מָכְרוּ אֶת הָעֵצִים, וְלֹא הָיָה לָהֶם מָעוֹת לִקְנוֹת לֶחֶם. יָשְׁבוּ בַּלַּיְלָה בְּלִי לֶחֶם, וּלְמָחֳרָת הָלְכוּ פַּעַם שֵׁנִית לַיַּעַר לְהָבִיא עֵצִים, וְנִתְעַלֵּף רוּחַ הָאָב, וְזָלְגוּ עֵינֵי הַבֵּן דִּמְעָה עַל גֹּדֶל הָעֲנִיּוּת שֶׁל אָבִיו, וְתָלָה עֵינָיו לַמָּרוֹם.

וְהִרְהֵר הַבֵּן בְּלִבּוֹ וְנָטַל רְשׁוּת מֵאָבִיו וְהָלַךְ לִמְדִינַת דּוֹדוֹ. כְּשֶׁבָּא לְבֵית דּוֹדוֹ, שָׂמַח עָלָיו דּוֹדוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ הָאַלְמָנָה, וְשָׁאֲלוּ לוֹ עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ וְעַל אָחִיו וְהַבָּנִים שֶׁלּוֹ. וְיָשַׁב עִמּוֹ שִׁבְעָה יָמִים, וּלְאַחַר שִׁבְעָה יָמִים אָמַר הַבָּחוּר לְדוֹדוֹ: שְׁאֵלָה אַחַת אֲנִי שׁוֹאֵל מֵעִמְּךָ, אַל תְּשִׁיבֵנִי. וְהֵשִׁיב לוֹ דוֹדוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, מַה שֶּׁתִּרְצֶה. אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: אֲנִי לֹא אֶשְׁאַל שׁוּם דָּבָר, עַד שֶׁתִּשָּׁבַע לִי. וְכֵן עָשָׂה. אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: זֹאת הַשְּׁאֵלָה, שֶׁאֲנִי אֶשְׁאַל מִמְּךָ, שֶׁתִּתֵּן לִי אֶת בִּתְּךָ הָאַלְמָנָה לְאִשָּׁה.

כְּשֶׁשָּׁמַע הָאִישׁ, בָּכָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כָּךְ מִדָּתָהּ (רָצָה לוֹמַר: שֶׁיָּמוּת הֶחָתָן לַיְלָה רִאשׁוֹנָה, וְכָךְ הוּא הַסֵּדֶר שֶׁלָּהּ). אָמַר הַבָּחוּר: עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ דּוֹדוֹ: אִם עַל עִסְקֵי מָמוֹן אַתָּה קוֹפֵץ, אַל תִּשָּׂאֶנָּה, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב וּמָמוֹן הַרְבֵּה, כִּי אַתָּה בָּחוּר נָאֶה וְחָכָם, וּבַעֲצָתִי: אַל תִּסְתַּכֵּן! אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: כְּבָר נִשְׁבַּעְתָּ עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

וְכֵיוָן שֶׁרָאָה דּוֹדוֹ הֶעָשִׁיר הַדָּבָר, נִתְרַצָּה לוֹ, וּבָא לְבִתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ אֶת הַדְּבָרִים. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הָאַלְמָנָה זֹאת, הִתְחִילָה לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת בְּמַר נַפְשָׁהּ וְאָמְרָה: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! תְּהִי יָדְךָ בִּי, וְאַל יָמוּת הַבָּחוּר הַזֶּה!

וְאַחַר זְמַן קָצָר קִדְּשָׁהּ הַבָּחוּר לְהָאַלְמָנָה, וְקָרָא אָבִיהָ, דּוֹדוֹ שֶׁל הֶחָתָן, לְזִקְנֵי הָעִיר עַל הַנִּשּׂוּאִין, וְעָשָׂה כִּילָה לֵישֵׁב הֶחָתָן בְּתוֹכוֹ. וּכְשֶׁיָּשַׁב הֶחָתָן בְּתוֹךְ הַכִּילָה, נִזְדַּמֵּן לוֹ זָקֵן אֶחָד, וְהָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

קָרָא אֵלָיו וְאָמַר לוֹ לְהֶחָתָן: בְּנִי, אִיעָצְךָ עֵצָה נְכוֹנָה, וְאַל תֵּט מֵעֲצָתִי: הַיּוֹם, כְּשֶׁתֵּשֵׁב לַסְּעוּדָה, יָבוֹא אֵלֶיךָ עָנִי, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הָעוֹלָם, וְתֵכֶף כְּשֶׁתִּרְאֵהוּ, תָּקוּם מִמּוֹשָׁבְךָ וְהוֹשִׁיבֵהוּ אֶצְלְךָ וְתֵן לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְשַׁמֵּשׁ לְפָנָיו בְּכָל כֹּחֲךָ וְעַצְמְךָ. וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב מֵעִם הֶחָתָן.
וּבַלַּיְלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַנִּשּׂוּאִין, כְּשֶׁהָיָה הֶחָתָן יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים, בָּא עָנִי אֶחָד, וְתֵכֶף כְּשֶׁרָאָה הֶחָתָן אֶת הֶעָנִי, עָמַד בִּמְקוֹמוֹ וְהוֹשִׁיב לוֹ בִּמְקוֹמוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה לוֹ הַזָּקֵן.

לְאַחַר הַמִּשְׁתֶּה, כְּשֶׁרָצָה הֶחָתָן לֵילֵךְ לַחֶדֶר, הָלַךְ הֶעָנִי אַחֲרָיו וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, אֲנִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם, וּבָאתִי הֵנָּה לִטֹּל אֶת נַפְשְׁךָ.
אָמַר לוֹ הֶחָתָן: תֵּן לִי זְמַן שָׁנָה אַחַת אוֹ חֲצִי שָׁנָה! אָמַר לוֹ: לֹא אֶעֱשֶׂה. אָמַר לוֹ הֶחָתָן: תֵּן לִי זְמַן שְׁלשִׁים יוֹם! אָמַר לוֹ: לֹא אֶעֱשֶׂה. אָמַר לוֹ הֶחָתָן: תֵּן לִי זְמַן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה! אָמַר לוֹ הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת: לֹא אֶעֱשֶׂה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ חֶסֶד אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, כִּי כְּבָר הִגִּיעַ קִצְּךָ וּשְׁעָתְךָ.

אָמַר לוֹ הֶחָתָן: תֵּן לִי רְשׁוּת, שֶׁאֶקַּח רְשׁוּת מֵאִשְׁתִּי וּמִן דּוֹדִי, שֶׁהוּא חוֹתְנִי! אָמַר לוֹ: לְדָבָר זֶה אֶשָּׂא פָּנֶיךָ, בַּעֲבוּר שֶׁעָשִׂיתָ גְּמִילוּת חֶסֶד עִמָּדִי, וְלֵךְ וּבוֹא מְהֵרָה.

הָלַךְ הֶחָתָן לַחֶדֶר שֶׁהַכַּלָּה יוֹשֶׁבֶת שָׁם יְחִידָה וּבוֹכָה וּמִתְפַּלֶּלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְשֶׁבָּא הֶחָתָן לְהַכַּלָּה, וְקָרָא הַבָּחוּר אֵלֶיהָ וּבָאת לִפְתֹּחַ לוֹ הַפֶּתַח הַחַדְרָה, הֶחֱזִיקָה בְּיָדוֹ לְנַשֵּׁק לוֹ, וְאָמְרָה אֵלָיו: לָמָּה אַתָּה בָּאתָ לְבַדְּךָ אֵלַי?

אָמַר לָהּ הֶחָתָן: לִקַּח רְשׁוּת מֵאִתָּךְ, כִּי בָּא עִתִּי וְקִצִּי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, כִּי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הָיָה אֶצְלִי, וְהִגִּיד לִי הַמַּלְאָךְ שֶׁבָּא לִטֹּל נַפְשִׁי. אָמְרָה לוֹ: לֹא תֵּלֵךְ מֵעִמָּדִי, אֶלָּא תֵּשֵׁב פֹּה, וַאֲנִי אֵלֵךְ לְהַחֵדֶר שֶׁלְּךָ וַאֲדַבֵּר עִמּוֹ. הָלְכָה וּמָצְאָה אוֹתוֹ. אָמְרָה לוֹ לְהַמַּלְאָךְ: הַאַתָּה שָׁלִיחַ, שֶׁבָּאתָ לִטֹּל נִשְׁמַת אִישִׁי? אָמַר לָהּ: הֵן.

אָמְרָה לוֹ: הֲלֹא כְּתִיב בַּתּוֹרָה (דְּבָרִים כד, ה): "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה, לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר. נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח", וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת, וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת הוּא, וְעַכְשָׁו אִם תִּקַּח אֶת נִשְׁמַת בַּעֲלִי, אֲזַי תִּהְיֶה הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, פְּלַסְתֵּר.

אִם תְּקַבֵּל אֶת דְּבָרַי — מוּטָב, וְאִם לָאו — בּוֹא עִמָּדִי לִפְנֵי בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבַּשָּׁמַיִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

שָׁמַע הַמַּלְאָךְ וְאָמַר לָהּ: בִּשְׁבִיל שֶׁעָשָׂה בַּעֲלֵךְ עִמִּי חֶסֶד וְכִבֵּד אוֹתִי, לְזֹאת אֶשָּׂא פָּנַיִךְ וְאֵלֵךְ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲסַפֵּר אֶת דְּבָרַיִךְ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְהָלַךְ הַמַּלְאָךְ לִשְׁאֹל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְהֶרֶף עַיִן בָּא בְּשִׂמְחָה פַּעַם אַחֶרֶת לְהַחֶדֶר, וְאָמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִתֵּר לְהֶחָתָן אֶת חַיָּיו, בַּעֲבוּר הַגְּמִילוּת חֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִם הֶעָנִי.

וְכָל הַלַּיְלָה הַזֶּה אֲבִי הַכַּלָּה וְאִמָּהּ הָיוּ הוֹלְכִין סְבִיבוֹת הַחֶדֶר, שֶׁהָיוּ שָׁם הֶחָתָן וְהַכַּלָּה. וְשָׁמְעוּ אוֹתָן שְׂמֵחִים יַחַד, וּבַבֹּקֶר נִכְנְסוּ שָׁם לְהַחֵדֶר, רָאוּ וְשָׂמְחוּ יַחַד וְהוֹדִיעוּ הַדָּבָר לְכָל הַקָּהָל, וְנָתְנוּ כֻּלָּם שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְכָל זֶה גָּרַם הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה הֶחָתָן עִם הֶעָנִי.

עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר לְבִלְתִּי לְהַרְאוֹת פָּנָיו זוֹעֲפוֹת לַעֲנִיִּים הַבָּאִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּבִפְרָט שֶׁלֹּא לִגְעֹר בַּעֲנִיִּים, שֶׁבָּאִים לִסְעוּדַת מִצְוָה, כִּי כֵּיוָן שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מְבַיֵּשׁ הָעֲנִיִּים, בִּשְׁבִיל כָּךְ מִתְהַוָּה רָעָה גְּדוֹלָה.

לָכֵן לֹא יִצְטַעֵר הָאָדָם, אִם יִהְיֶה לוֹ אֵיזֶה זְהוּבִים יוֹתֵר הוֹצָאָה, כִּי יֵשׁ בְּזֶה כַּפָּרַת עָווֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב הַגָּדוֹל מַהֲרַ"ם בַּבְלִי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּסֵפֶר טַעֲמֵי הַמִּצְווֹת:

תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל לְבַעֲלֵי הַסְּעוּדָה בַּמֶּה שֶׁאוֹכְלִים הַקְּרוּאִים עֲנִיִּים, שֶׁהוּא מַמָּשׁ דֻּגְמַת קָרְבָּן, שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִין וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים, וְיִתֵּן בְּטוּב עַיִן, וְאָז נֶאֱמַר עָלָיו (מִשְׁלֵי כב, ט): טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ.

• סגולת הושע בן בארי – סעודת עניים לכבוד הנביא
• סעודת עניים להיושע ממרומים
• תפילה לפני נתינת צדקה

הרימו תרומתכם לסעודת עניים ותוושעו ממרומים

פתחו את לבכם לברכה – לתרומת סעודה ע"י חברת קשר

לתרומות מאובטחות ע"י פייפל – PAYPAL