סיפור על גמד

היו היה – ספור קצרצר מאת  נ. כהן

היו היה כך מתחילים כל הספורים, בלי סיבה מיוחדת ובלי שום הסברים

רק עובדות הדברים, כך מתחילים ספורים

היו היה גמד קטן ולגמד היה חבר גמד ובקיצור  שני גמדים

והיו להם בגדים של גמדים, נעליים שחורות עם שפיץ וג'קטים אדומים

והיו להם שמות מאד מיוחדים, אחד קראו לו ברלושינסקי ולשני אבדול קרים.

הם היו גמדים טיפה עקשנים שסמכו בעיקר על כוחם

ואמנם הם היו צמד חמד חברים, אך אהבו בעיקר את עצמם.

מעולם לא ויתרו האחד לשני אפילו על קרמבו אחד

ואפשר להגיד שהם שני גמדים, אך כל אחד בנפרד היה גם הוא בעצמו גמד .

את המדרכה בשכונה הפכו לחנייה

וכשעברה שם גברת עם סלים או עגלה, הפנו אותה בנימוס למדרכה השנייה

את הקליפות של  הקוקוס מעדיפים להניח אצל  השכנים

וכשהם מתעטשים הם לא שמים יד, כי ככה זה מנהג הגמדים

ובלילות השבוע בשעה שכולם כבר הלכו מזמן לנמנם

הם מדליקים את הרדיו בקולות, כי קשה  להם המסכנים להרדם

את התור הארוך בכל מקום שהם הולכים, הם עוקפים בלי מאמצים מרובים

הם גמדים מיומנים, הם זריזים ופקחים, בינינו…הם גם התאמנו על זה כל החיים

השבוע הופיע כתבה בעמוד האחרון ,ונכתב שם בגדול בזו הלשון

שני גמדים ובלשון ספרותית  נמוכים, שכחו להחזיר הלוואה שלקחו לפני שנים

ובפנייה נרגשת מעל דפי העיתון, התבקש הקהל לתרום לזוג תרופה לשיפור הזיכרון…

סבא שלי שיודע את הספור מבפנים, אמר שהוא מכיר אותם כבר שנים

וזה לא מדויק להגיד עליהם נמוכים, ובטח שלא גמדים,

כי זה לא מכובד, ולא צריך להגזים, וכמובן שחשוב לדייק בפרטים ,

הוא אומר מן הסתם שהם רק אנשים… פשוט אנשים קטנים…