סיפורי צדיקים | זוהר חדש בראשית
סיפורי צדיקים | זוהר חדש בראשית
רבי יוחנן היה הולך מקיסריה ללוד, והיה מטייל עימו רבי חייא בר אבא. כשהגיעו לשדה אחת, אמר רבי יוחנן: זה היה שלי ומכרתי אותו כדי לזכות בתורה. בכה רבי חייא בר אבא. אמר לו: ולמה אתה בוכה? אמר לו: שלא השארת לזיקנתך כלום.
אמר לו: חייא בני, קלה הוא בעיניך מה שעשיתי, שהשארתי דבר שנברא בשישה ימים בעבור דבר שנברא בארבעים, שנאמר "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה", וקניתי דברים גדולים וטובים שאינם בעולם, והם עצה ותושיה וחכמה וגבורה, שנאמר "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה"?
כשהיה רבי יוחנן עוסק בתורה, היו פניו מאירים כזוהר השמש. יום אחד פגש בו רבי יוסי. אמר לו: ראה פניך זוהרים כזוהר השמש. אמר לו: אינו אלא שהשיעור מאיר לי. קרא עליו "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ".
רבי יצחק אמר, התורה נקראת תושיה בתחילה, ואחר כך גבורה, שנאמר "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה" וגו'. תדע לך, כי בתחילה נקראת תושיה, שֶׁמַּתֶּשֶׁת כוחו של אדם, מפני שיש לו להילחם עם יצר הרע, וּלְכַתֵּת כל גופו בבית המדרש, עד שירגיל אותו בתורה.
כיוון שהוא רגיל לעסוק בתורה, אז יש לו שמחה וגבורה, שנאמר "אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה". רוצה לומר, כשאדם רגיל בתורה ובחכמה, אז יש לו תפארת. ואיזו היא גבורה? להילחם מלחמות ה', שנאמר "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'", שם תהא המלחמה והגבורה.
ובתורה ברא הקב"ה את העולם, שנאמר "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן", אל תִּקְרֵי "אָמוֹן", אלא "אָמָּן". וזהו "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", וזו היא התורה.
רבי יהודה אומר, לא נברא (העולם) אלא בשביל היראה, שנקראת ראשית, שנאמר "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת". ומניין לנו שהעולם נברא על פי היראה? שנאמר "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו". עשה את העולם כדי שייראו מלפניו, ועל פי היראה, שהיא ראשית, ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
(זוהר חדש, בראשית, דף ה')