סדר סימני ראש השנה | תפילות וברכות לראש השנה

סדר הברכות והסימנים לראש השנה כמו שנהוג לומר בליל החג - עם התפילות "יהי רצון" של המאכלים להדפסה

סדר סימני ראש השנה עם לקט תפילות וברכות לראש השנה.

ישנו מנהג יהודי עתיק, להתחיל את השנה עם ברכה, וכידוע מספרי קבלה ויודעי סוד שיש הארה מיוחדת של עת רצון בזמן באכילה של סעודות מצוות החג על כן מייד עם תחילת הסעודה מתחילים עם סדר ברכות לפתוח את השנה כמו שהעולם אומר "עם רגל ימין" אצלינו ביהדות זה עם ברכה. מנהג זה נהוג כבר מראשית תקופת התלמוד והגאונים.

המנהג כולל אכילת מאכלים סמליים, ואמירת תפילות "יהי רצון" במהלך סעודת הלילה של ראש השנה, אשר בשל היותה הסעודה הראשונה של השנה נודעת לה חשיבות רבה במסורת היהודית.

עניין סדר סימני ראש השנה עם הברכות כי אמירת "יהי רצון.." בא להמתיק את הדין, ולהראות רצונות טובים כמו שהעולם אומר "להתחיל ברגל ימין, דף חדש" את השנה החדשה. הכינוי הנפוץ למאכלים הסמליים הנאכלים במהלך הסדר הוא "סימנים לראש השנה", ויש המכנים אותם "ברכות" או "יהי רצון" בשל התפילות הנאמרות עליהם.

סדר סימני ראש השנה

רבות מתפילות אלו הן בזיקה לשמות המאכלים, כלומר שם המאכל דומה מבחינת הלשון לתוכן הבקשה.

המנהג מוזכר לראשונה בתלמוד וכולל אכילה של המינים "קרא", "רוביא", "כרתי", "סלקא" ו"תמרי". בתקופות קדומות היו אף שנהגו רק לומר את הבקשות אך לא לאכול בפועל את המאכלים, מנהג שכמעט נעלם כיום, ואכן ישנה מחלוקת אכילה או ראיה, בכל אופן מי שלא יכול – לא חייבים לאכול אותם.

בתקופת הגאונים מוזכרת גם אכילת דבש, בשר שמן וראש כבש. בתקופת הראשונים הוזכרה גם אכילה של רימון, תפוח ודגים. רק בסוף תקופת הראשונים אוחד המנהג של אכילת הדבש עם מנהג אכילת התפוח למנהג המפורסם של אכילת תפוח בדבש. מאכלים רבים נוספו במרוצת הדורות, אשר שונים לעתים בקרב עדות ישראל השונות.

ויש שמוסיפים ברכות ותפילות "יהי רצון" משלהם, כגון אטריות – הנקראות 'לוקשן' – יהי רצון שלא יאכילו אותנו לוקשן, בסלנג פירושו – שקרים. שהעולם לא ירמו אותנו ויצר הרע לא ירמה אותנו בשקרים רק אמת התורה וכדומה…

סדר הסימנים לראש השנה

מקור המנהג בדברי האמורא אביי בתלמוד הבבלי במסכת כריתות:

"אמר אביי: השתא דאמרת 'סימנא – מילתא היא', יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא: קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי."

תרגום: "אמר אביי: עכשיו שאמרת שלסימן יש חשיבות (מילולית: "סימן – דבר הוא") יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה דלעת, לוביה, כרישה, תרד ותמר.

אכילה או ראיה ? במסכת הוריות מובאים דברי אביי בלשון אחרת: "יהא רגיל למיחזי בריש שתא", תרגום: "יהא אדם רגיל לראות בראש השנה", כלומר רק לראות ולא לאכול. במספר כתבי יד של התלמוד, גם במסכת כריתות הגרסה היא "למחזי" וכן רבים מהראשונים המצטטים את דברי אביי מצטטים אותו בלשון "למחזי" או לשון קרובה אחרת ולא "למיכל", וכנראה שגרסתם בתלמוד הייתה "למיחזי" גם במסכת כריתות. לפי גרסה זו ייתכן שהמנהג היה רק להביא את הסימנים אך לא לאוכלם,

וכן ניתן להסיק מתשובה מסוף תקופת הגאונים הנסובה על מנהגו של רב האי גאון, שאינה מזכירה כלל שהיה אוכל אותם אלא שהיו מביאים לפניו סל עם מינים אלו והיה לוקח כל אחד ואחד מהם ואומר עליו את הבקשה. בתשובה אחרת מתקופת הגאונים מצוין בפירוש שאוכלים רוביא וכרתי. גם ר' יעקב בן הרא"ש בעל הטורים, גורס "למיכל" וכן מציין ר' יוסף קארו בשולחן ערוך, וכך הוא המנהג הנפוץ כיום – לאכול את הסימנים ולא לראותם בלבד. בכל אופן להלכה מי שלא יכול לאכול וכד' יוצא ידי ראיה ובאמירת יהי רצון !

ראש השנה הוא יום הדין
ובכל זאת מאהבת השם את יראיו ועמו ישראל
נאמר ביום זה
וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים
וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ
כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ
וְאַל תֵּעָצֵבוּ
כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם.
והוא פלאי – היכן מצינו ביום הדין שהדיין אומר לנאשם
אל תדאג.. לך לאכול בשמחה ?!
אלא שזה מראה על אהבת השם לכל אחד מישראל !

זמן עריכת הסדר : המנהג הנפוץ ברוב קהילות ישראל הוא לערוך את הסדר הנזכר בסעודת הלילה הראשון של ראש השנה שהוא זמן של דינא קשיא, ועל כן ממעטים בדיבור ושירה. אך יש שנוהגים לערוך את הסדר שני הלילות של ראש השנה.