סוף אדם למות ! אז איך צריך לחיות ?

סוף אדם למות – מי שקולט את זה החיים זורמים אחרת !

סוף אדם למות | פרשת מטות

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א,
יום ו' עש"ק לסדר פרשת מטות

לכבוד… אחדשה"ט!
בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

פרשת מטות מסעי להורדה והדפסה

וזהו (במדבר לא-א,ב,ג) "וידבר ה' אל משה לאמר, נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך.
וידבר משה אל העם לאמר חלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין".

איתא בספרי (סי' קנז) מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדין,
(כלומר מעכבת עד לאחר מלחמת מדין (ואולי צ"ל בספרי "מתעכבת"),
וא"כ משה רבינו היה יכול לנקוט בסחבת גדולה, ולעכב את המשימה עוד ועוד, כדי שיחיה עוד ועוד,
ואעפ"כ הלך וישב (אולי אפשר להסביר שהוא מלשון 'יישוב הדעת',
ואפשר ג"כ להסביר שישב ישיבה כפשוטו, שהישיבה מועילה ליישוב הדעת,
כמ"ש חז"ל (מגילה כא.) רכות מעומד, קשות מיושב, היינו דברים קלים אפשר לדון וללמוד בעמידה,
אבל דברים קשים וכבידי משקל – יש לדון עליהם ביישוב הדעת בישיבה.
ועשה הדבר בזריזות ובשמחה שנאמר וידבר משה אל העם לאמר חלצו,
אין החלצו אלא הזדרזו שנאמר (דברים ג-יח) חלוצים תעברו [ותרגם אונקלוס מזרזין תעברון]. ע"כ.
וע"פ זה פרש"י אע"פ ששמע שמיתתו תלויה בדבר – עשה בשמחה, ולא איחֵר. ע"כ.

לא שאלו אותי אם אני רוצה להיוולד

והנה המציאות היא שכל אדם שנמצא או היה נמצא בעולם הזה לא שאלו אותו אם רוצה לבא לעולם הזה,
אלא הביאו אותו לטובתו (אם לא יהא שוטה, ומרשיע) כפי עצה עמוקה של בורא כל העולמות,
וכן כשמגיע הזמן לעזוב את העוה"ז כפי שקבע היוצר כל – אכן האדם נפטר, ולא שואלים אותו כלל גם בזה.
וכמ"ש חז"ל (סוף פ"ד דמסכת אבות) על כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד,
ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, הקב"ה. ע"כ.

והנה ישנם אנשים קשה יום ומתוסכלים מהחיים מהרבה סיבות,
ורוטנים על זה שנמצאים בעוה"ז ללא הסכמתם (רח"ל מהאי דעתא משבשתא)
והיו מעדיפים לא להיות כאן, אבל כמעט כל העולם על אף הכל, לא רוצים למות, ורוצים לחיות עוד ועוד,
ויעשו כל שבידם וביכלתם להשאר כאן עוד ועוד ככל שיוכלו.

הצדיקים יודעים לחיות

אבל הצדיקים וכל עמך בית ישראל שקיבלו חינוך יהודי שורשי ותורני יודע ברור (שם) שהילודים למות והמתים לחיות,
והחיים לידון, לידע להודיע ולהודע שהוא קל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון. ע"כ.

ועפ"ז חיים ביודעם שהחיים קצרים וקצובים, וכמ"ש (אבות ב-טו) היום קצר והמלאכה מרובה.
ואין המות הפתעה, כי הרי חושבים ויודעים מהתכלית ושלא נשאר כאן לעולם,
כי רק הפורקי עול והחילונים לא רוצים לחשוב על יום המות ומשמעותו,
והתובנות המחוייבות מכך והשפעתם על התנהגות בחיים.

יהודי כשר

אבל יהודי כשר יודע שימות ויסתלק בודאות מעוה"ז,
ויש לבצע העבודה המוטלת עליו בחיים הקצרים
דהיינו עשיית רצון ה' וקיום מצוות התורה עשה ולא תעשה,
ותיקון המידות והתאוות וההשקפות,
וכמ"ש חז"ל (ברכות יח.) על הפסוק (ש"ב כג-כ) כי החיים יודעים שימותו – אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים
(ופרש"י צדיקים, מאי יודעים שימותו? נותנים אל לבם יום המיתה, ומושכים ידיהם מן העבירה)
והמתים אינם יודעים מאומה – אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים
(ופרש"י שרשעים אינם יודעים מאומה – שעושים עצמם כאינם יודעים וחוטאים) ע"כ.

ואמרו (שבת לא.) עה"פ (תהלים עג-ד) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם –
אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה אלא שלבם בריא להן כאולם..
יודעים רשעים שדרכן למיתה, ויש להם חֵלב על כסלם, עיי"ש.

וממילא אין להתפלא כלל על הנהגת משה רבינו לרוץ בזריזות ובשמחה לקיים רצון ה' אע"פ שזהו הסוף מחיי העוה"ז.
כי הרי היא מצודה הפרוסה על כל החיים (ע' אבות ג-טו), ואין כאן שום הפתעה ושום חידוש שחיי עוה"ז יש להם קצבה וסוף,
והסוף מגיע, ומאז מתחילים חיי נצח. ואשרי החי ע"פ הנ"ל.

בברכת התורה וכל טוב סלה
ראש ישיבת ברסלב מאיר
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד