סְלִיחוֹת

סְלִיחוֹת

עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְרָאֵל זוֹכִין לִסְלִיחוֹת עֲונוֹת, בְּחִינַת "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ", כִּי שָׁם בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁם דָּנִין הַכּל לְכַף-זְכוּת, כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ, זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ", עַד שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְכַפְּרִין עֲונוֹת וּמַעֲלִין כָּל אֶחָד לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם. אוצר היראה ארץ ישראל אות ס

"וְכַפֵּר עַל חַטּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל כָּל אָדָם; כִּי אֵיךְ-שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְבַל יִפּל יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל-יְדֵי הַשֵּׁם, הַיְנוּ עַל- יְדֵי שֵׁם ה' וְשֵׁם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר שְׁמָם נִקְרָא עָלָיו, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁם ה', כִּי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמָם. כִּי זֶה עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת וְהַשִּׂמְחָה, מַה שֶּׁזָּכִינוּ, שֶׁלּא עָשַנִי גּוֹי, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְשֵׁם יִשְרָאֵל נִקְרָא עָלֵינוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁם ה', כִּי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ, וְזֶה עִקַּר תִּקְוָתֵנוּ וִישׁוּעָתֵנוּ כִּי לא יִטּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, וְזֶה עִקַּר הַבִּטָּחוֹן שֶׁלָּנוּ, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ, וּבָזֶה יָכוֹל לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ אֲפִלּוּ הַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים וְהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי-יִשְרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן שֵׁם יִשְרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, צָרִיךְ לְחַזֵּק וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאד; מִכָּל-שֶׁכֵּן מִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי- אֱמֶת, שֶׁבָּהֶם עִקַּר הַגְדָּלַת שֵׁם ה', בְּוַדַּאי צָרִיךְ לִשְמחַ מְאד בַּמֶּה שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת שְׁמָם נִקְרָא עָלָיו, כִּי בֶּאֱמֶת מֵאַחַר שֶׁשֵּׁם יִשְרָאֵל שֶׁהוּא שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֵינוּ, אָנוּ מְחֻיָּבִים לִשְמחַ כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם, כִּי עֲדַיִן יֶשׁ-לָנוּ תִּקְוָה לְכָל הַטּוֹבוֹת וּלְכָל הַיְשׁוּעוֹת וְלִמְחִילַת עֲונוֹת, שֶׁמֵּהֶם עִקַּר הַדְּאָגוֹת וְהָעַצְבוּת, בִּבְחִינַת "אֶדְאַג מֵחַטָּתִי", כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁזּוֹכְרִים בְּשֵׁם ה' וּמְחַיִּין אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאד, בַּמֶּה שֶׁשֵּׁם ה' וְשֵׁם יִשְרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, עַל-יְדֵי- זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכִין לִמְחִילַת עֲונוֹת, כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה לְכָל הָעֲונוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְכַפֵּר עַל חַטּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ", כִּי כָּל הַסְּלִיחוֹת וְהַכַּפָּרוֹת נִמְשָׁכִין מִשְּׁלשׁ-עֶשְרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִשֵּׁם ה', בִּבְחִינַת "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ", וְעַל-יְדֵי זֶה: "וְחַנּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחן וְכוּ'", וְנֶאֱמַר: "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה', וַיַּעֲבר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא וְכוּ'", שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי-זֶה כָּל הִתְגַּלּוּת הַי"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁהוּא רַק לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ (הלכות שבת, הלכה ה, אות טו).

עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה

שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ, שֶׁאָז מַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד-חִנָּם הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם, הוּא, שֶׁאָז מֵאִיר בְּיִשְרָאֵל דְּרָכָיו הָאֲמִתִּיִּים לְהִתְנַהֵג רַק בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק מַתְּנַת חִנָּם, וְגַם זֶה רַק בְּכחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁזָּכוּ לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹצַר-מַתְּנַת-חִנָּם בָּעוֹלָם. וְעַל- כֵּן בְּראשׁ-הַשָּׁנָה וַעֲשֶרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, אָז עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל יִשְרָאֵל בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת גָּמוּר, כִּי אָז הַכּל שָׁבִין אֶל הָאֱמֶת וּמִתְפַּלְלִין וְצוֹעֲקִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעמֶק הַלֵּב בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, וּמְבַקְשִׁים רַק מַתְּנַת חִנָּם, כַּמְבאָר בְּכַמָּה תְּפִלּוֹת וּסְלִיחוֹת, כִּי זֶה עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל. אוצר היראה תשובת השנה אות ט.

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הִתְעוֹרְרוּת מֵאָדָם לַחֲבֵרוֹ, כְּגוֹן כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁאֶחָד אוֹמֵר בַּקָּשׁוֹת וּסְלִיחוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת בְּלֵב נִשְׁבָּר, אֲזַי חֲבֵרוֹ מִתְעוֹרֵר מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן, כִּי מִתְעוֹרֵר מֵחֲבֵרוֹ וּמַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ, וְנִתְעוֹרֵר גַּם כֵּן, וּמַתְחִיל לוֹמַר גַּם-כֵּן בַּקָּשׁוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ אֵצֶל הָאָדָם עַצְמוֹ הִתְעוֹרְרוּת מִנֵּהּ וּבֵהּ, שֶׁמִּתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ דִּבְרֵי עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר בַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת וְצוֹעֵק וַי לִי וּבְתוֹךְ כָּךְ נִתְעוֹרֵר מִזֶּה וּמַתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיכָן אֲנִי, וּמִי צוֹעֵק כָּךְ, הֲלא וַי לִי, לִי מַמָּשׁ, וּמַתְחִיל שֵׁנִית לִצְעק וַי לִי, לִי דַּיְקָא וְאַף שֶׁבַּתְּחִלָּה נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ גַּם-כֵּן אוֹמֵר בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, עִם כָּל זֶה אַחַר-כָּךְ רוֹאִין הַהֶפְרֵשׁ בֵּין קדֶם לְאַחַר כָּךְ וְהָבֵן. ליקוטי מוהר"ן קמא תורה ער.