מתנות לאביונים מקורות והלכות

מתנות לאביונים – מקור המצווה

הוא מן הפסוק במגילת אסתר: כַּיָּמִים, אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מאויביהם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

כל אדם ואפילו העניים שבישראל שמתפרנסים מן הצדקה זאת אומרת שאוספים צדקה למחייתם ומתפרנסים מזה חייבים לתת מתנות לאביונים, וזה אומר שתי מתנות, לשני אנשים, דהיינו מתנה אחת לכל אחד.

ובדיוק כמו שכתוב במגילת אסתר "מתנות לאביונים" ולומדים מכאן כמו שכבר אמרנו שתי מתנות לשני אנשים ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט יד נותנים לו וזה אומר שלא מתחשבנים בנתינת צדקה בפורים אלא נותנים ביד רחבה לכל מי שרק מבקש.

גם הנשים חייבות בכל מצוות פורים וגם במצווה של מתנות לאביונים, כי גם הם היו בגזירה של להשמיד ולאבד.

"הבחינה של משלוח מנות איש לרעהו ו- מתנות לאביונים… כי אנחנו צריכים לתת צדקה, שהיא – מצוות הצדקה, בחי' "טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל", ז"א שאדם שנותן מלחמו לדל, דהיינו צדקה לעניים – אזי הוא יבורך… ועל כן בפורים כל הפושט יד נותנים לו – כי אין שום רע עין כלל, רק טוב שנותנים בעין יפה וטובה לכל הפושט יד ליטול.