פרשת השבוע פנחס – המתמסר לעבודת השם וחינוך ילדים

תקציר: פרשת השבוע פנחס – בעניין עבודת השם וחינוך ילדים. מי שמתמסר לתחום מסויים בחיים הן לימודי או לעסק והתמחות מסויימת, יצא מזה מומחה לתחומו, ואחרת – התוצאות יהיו אחרות, וכמו שרואים בחוש בכל תחומי החיים, שמומחה בתחומו הוא ענין אחר לגמרי. כך הוא בעבודת השם יתברך.

פרשת השבוע פנחס – המתמסר לעבודת השם וחינוך ילדים

(במדבר כו-ה) "חנוך משפחת החנוכי". כתיב (משלי כז-יח) נוצר תאנה – יאכל פריה. אם אדם מזניח את הטיפול בעץ ולא משקה אותו מספיק ובזמן, ולא מסלק את המכרסמים, ואת העופות והציפורים המזיקים, ואת התולעים ושאר מרעין בישין שמתנפלים על העץ – בהתאם לכך יהי' טיב הפירות שהעץ יתן,

אבל אם אדם משקיע כוחות בעץ לשמרו מכל המזיקים, ומשקהו כדבעי, ומזבל, ועודר, ומעשן, ומיבל, ומפרק עליו המיותרים, ומאבק, ומקרסם, ומזרד, וכורך, ועושה בתים, ומזהם, וקוטם, וסך ומנקב, הכל לפי הענין, ולפי צורך העץ, ובעתו וזמנו – אזי פירותיו הם ענין אחר לגמרי בטיבם.

וכמו מי שמשקיע הרבה כוחות בלימוד ועסק התורה, ולא מתעצל ומתבטל לא ביום ולא בלילה, לא בקיץ ולא בחורף, לא כשהוא פנוי ולא כשהוא עסוק וטרוד, וממית עצמו באוהלה של תורה, מזה יצא תלמיד חכם כהלכתו, ולמדן מופלג.

וכמו (להבדיל) מי שמתמסר לתחום לימודי או לעסק והתמחות מסויימת, יצא מזה מומחה לתחומו, ואחרת – התוצאות יהיו אחרות, וכמו שרואים בחוש בכל תחומי החיים, שמומחה בתחומו הוא ענין אחר לגמרי. כי יש רופא שיניים שיודע להוציא שורשים די טוב אבל לא לגמרי, והתוצאה ידוע לכל מי שהתנסה בכך, וכן יש רופא שיניים שיודע לבצע השתלות, אבל איננו מומחה, כי אזי התוצאות הם בהתאם. וכן במכונאי רכב, וכן באוטם גגות, ומסלק רטיבויות, וכן בעורך דין, וכן כל המקצועות ובכל תחומי החיים.

וכן הוא (להבדיל) בחינוך, הן תלמידים, הן בנים ובנות. כי מחנך שמתמסר לכל תלמיד ותלמיד, רואים את זה באהבת התלמיד למחנך ובחשק הילד ללימודים, ובהתנהגותו, וילד שכוח ומוזנח – ג"כ רואים את התוצאות בשטח. וכן הורים שנותנים לילד את ההרגשה שאוהבים אותו (אהבה ולא פינוק), ודואגים לו בגשמיות וברוחניות, ונמצאים ונוכחים כשהילד צריך אותם, ומשקיעים בו כוחות למען ילך בדרך טובים ויגדל לתפארת, ולא זורקים אותו לרחוב (שישחק ויהנה, ולהורים יהא שקט!), ולא זורקים אותו למוסד "החינוכי" שהם יעשו את העבודה המוטלת על אביו ואמו, ילד שההורים יודעים בדיוק מה נעשה עמו בבחינת לימודית וחברתית. והקשר בין הילד למחנך וכו', ומרגישים ויודעים בכל עליה וירידה ושינוי חשק ומצב רוח, שמתרחש אצל כל ילד. ומיד מטפלים כמו שצריך מה שצריך טיפול והתיחסות. הילד הזה יגדל אחרת,

בבחי' (משלי כז-יח) נוצר תאנה – יאוכל פריה, וירווה ממנו מלא חופניים נחת. ואם לקטנים ולקטנות יש להתמסר – קל וחומר בן בנו של קל וחומר שיש להתמסר לנערים ונערות המתבגרים, שבהם הטיפול הרבה יותר מורכב ועדין. וצריכים לדעת עם מי מתחברים וההזנחה, והתקוה שהזמן יעשה את שלו – הם לא במקום, ולא בזמן. והתוצאות בהתאם להשקעה (בסתמא).

וכמובן שצריכים להזהר מאובססיה וריבוי התענינות וחנק נפשי, וכמו שבהשקיה שאין להגזים בה.

ורמז נפלא ישנו בפסוק "חנוך – משפחת החנוכי" כי מי שמשקיע כוחות בילדי משפחתו בחינוך, בסוף ימצא מול עיניו במציאות בנים ובנות מחונכים לתפארת בחי' "משפחת החנוכי", וכמובן יש להשקיע הרבה כוחות בתפילה לזכות לסייעתא דשמיא, ודמעות האמא בהדלקת הנרות וכו' לא יזיקו.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר