משיבת נפש ק – קיט
משיבת נפש אות – קח
מְבאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל בּקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל שָׁבוּעַ וּבְכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל שָׁנָה, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. כִּי סוֹף כָּל סוֹף חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ יִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ וְיָבִיא לָנוּ מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְכָל מַה שֶּׁקָּרוֹב יוֹתֵר לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, כִּי מָשִׁיחַ יַמְשִׁיךְ הַחֲסָדִים בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל יְדֵי אֵלּוּ הַחֲסָדִים יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים. אַךְ כָּל אֵלּוּ הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בְּכָל עֵת אֵין מִי שֶׁיֵּדַע מֵהֶם בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְכָל מִי שֶׁמְּקרָב אֵלָיו הוּא מוֹדִיעַ לוֹ רַחֲמָיו וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם עַד אֵין חֵקֶר, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ מֵעַתָּה עַל כָּל פָּנִים לְקַבֵּל הָאוֹצָר מַתְּנַת חִנָּם שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהָעִקָּר עַל יְדֵי אֱמוּנָה וְרָצוֹן שֶׁיֵּדַע הָאֱמֶת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַל מָה אָתֵי לְהַאי עָלְמָא וְיִתְחַזֵּק בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים תָּמִיד לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְיַחְתּר בְּכָל כּחוֹ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁיּוֹדְעִים לְחַזְּקוֹ וּלְיַעֲצוֹ בְּעֵצוֹת נְכוֹנוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת, עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם וִירַחֲמֵהוּ וְכוּ (הִלְכוֹת מַתָּנָה הֲלָכָה ד אוֹת ח עַיֵּן יִרְאָה אוֹת קל"ב)
