משיבת נפש ק – קיט

משיבת נפש אות – קג

הָאָדָם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכָל מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל אָדָם קוֹנוֹת לוֹ וְכוּ, וְאֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת הֵם בְּחִינַת אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוָיָה כַּמּוּבָא, הַיְנוּ כִּי בְּכָל אָדָם יֵשׁ בּוֹ שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא כַּמּוּבָן בַּזּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְשֵׁם הַשֵּׁם זֶה בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת בְּחִינַת ה אוֹרִי, כִּי אֱמֶת ה לְעוֹלָם, כִּי בְּכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא אֲפִלּוּ בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה בְּחִינַת רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים, אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי גַּם שָׁם יֵשׁ בּוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בּוֹ וְזאת הַנְּקֻדָּה הִיא בְּחִינַת שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא הַמֻּשְׁרָשׁ בְּכָל אָדָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, וּמֵאוֹר הַזֶּה נִמְשָׁכִין אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁקּוֹנוֹת לוֹ אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָאָדָם בִּמְקוֹמוֹת הַחִיצוֹנִים בְּחִינַת רְשׁוּת הָרַבִּים גַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ מָקוֹם וְאֵין שׁוּם מְנִיעָה וּבִטּוּל בָּעוֹלָם כִּי גַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה רוֹאֶה כָּל הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא וְזוֹכֶה לְבָרֵר וּלְהוֹצִיא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמְשֻׁקָּעִים שָׁם וְעַל יְדֵי זֶה קוֹנֶה כָּל הַקִּנְיָנִים, כַּמְבאָר בִּפְנִים וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּשַׁבָּת גַּם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אֲפִלּוּ הַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, כִּי אֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת הֵם בְּחִינַת רְשׁוּת הַיָּחִיד, יִחוּדוֹ שֶׁל עוֹלָם כִּי הֵם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִשֵּׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת הַמֵּאִיר לְהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ אִם יָצָא בַּעֲווֹנוֹתָיו חוּץ לִתְחוּם הַקְּדֻשָּׁה, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לוֹ מָקוֹם גַּם שָׁם וְגַם מִשָּׁם יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְהָעִקָּר עַל יְדֵי שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא אַף עַל פִּי כֵן יִמְשׁךְ עַצְמוֹ בְּכָל כּחוֹ רַק אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְאָז יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפֶּתַח, אֵיךְ לְהִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְיִשְׁבּר כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַבִּלְבּוּלִים הַנִּמְשָׁכִים מֵהַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם נְטוּרֵי תַּרְעָא הָעוֹמְדִין אֵצֶל הַפֶּתַח דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ וְהֵם מַחְשִׁיכִין עֵינֵי הָאָדָם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה הַפֶּתַח וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם פֶּתַח לְפָנָיו לְהִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה, מֵחֲמַת גּדֶל הַמְּנִיעוֹת שֶׁמִּשְׁתַּטְּחִין לְפָנָיו. וְעַל כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לָזֶה הוּא רַק אֱמֶת כִּי עַל יְדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת, יִרְאֶה שֶׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה כְּלָל, וְהַכּל הוּא רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפֶּתַח דִּקְדֻשָּׁה וּלְהִכָּנֵס שָׁם לָבֶטַח. וְזֶה בְּחִינַת אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ לְהָאָדָם לִפְנֵי הַפֶּתַח לְפָרֵק שָׁם מַשָּׂאוֹ, כַּמְבאָר בִּפְנִים (הִלְכוֹת חֲלֻקַּת שֻׁתָּפוּת הֲלָכָה ד אוֹת ג ד ה ו)