משיבת נפש ק – קיט

משיבת נפש אות – קט

בְּוַדַּאי צָרִיךְ לַעֲבר עַל הָאָדָם כַּמָּה וְכַמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא כִּי אִם עַל יְדֵי הַיְרִידָה שֶׁקּדֶם הָעֲלִיָּה וְאָז הַיְּרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁנָּפְלוּ עַל יְדֵי הַיְרִידוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם, וְעַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁצְּרִיכִין הִתְחַזְּקוּת הַרְבֵּה וְעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל בְּלִי שִׁעוּר שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצְּרִיכִין קדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהִכָּנֵס אֶל מְדוֹר הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. וְעִקַּר הַכּחַ שֶׁל הַהִתְחַזְּקוּת צְרִיכִין לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיקִים הַגְּבוֹהִים בְּמַּעֲלָה מְאד, שֶׁזָּכוּ לִבְחִינַת תּוֹרַת הַשֵּׁם וּתְפִלַּת הַשֵּׁם מַמָּשׁ שֶׁשָּׁם הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה עַד אֵין סוֹף, בְּחִינַת חַסְדֵּי ה כִּי לא תָמְנוּ שֶׁזֶּה הַחֶסֶד מַמְשִׁיכִין בְּיוֹתֵר בְּראשׁ הַשָּׁנָה, כַּמְבאָר בִּפְנִים וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כְּלָל הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, כִּי הוּא בְּחִינַת תְּפִלַּת הַשֵּׁם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מִתְפַּלֵּל עַל זֶה לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת הַחֶסֶד הַנִּפְלָא הַנֶּעְלָם הַזֶּה. וּבָזֶה יְכוֹלִין לְהִתְחַזֵּק הַכּל בְּכָל עֵת מֵאַחַר שֶׁמַּאֲמִין בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁגִּלּוּ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ תְּפִלַּת הַשֵּׁם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מִתְפַּלֵּל, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי וְכוּ וְשָׁם הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה עַד אֵין קֵץ וְהוּא בְּחִינַת סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת גְּבוֹהִים מְאד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם, כִּי אִם גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים שֶׁזָּכוּ לָזֶה וְהֵם יְכוֹלִים לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה הַנִּפְלָאִים הַנַּ"ל. וּבְכחָם יְכוֹלִין הַכּל לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם