משיבת נפש ל – מ | מספרי רבי נחמן מברסלב

 משיבת נפש אות – לו

יֵשׁ שָׁלשׁ קְלִפּוֹת שֶׁמַּרְחִיקִין אֶת הָאָדָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֶחָד מַגִּיעַ אֵלָיו וּמַזִּיקוֹ בְּראשׁוֹ וּמַכְנִיס בְּמחוֹ וְדַעְתּוֹ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁל מָמוֹן וּשְׁאָר תַּאֲווֹת. וְאֶחָד מַגִּיעַ אֵלָיו וּמַזִּיקוֹ לְלִבּוֹ וּמַכְנִיס חֶמְדָּה גְּדוֹלָה בְּלִבּוֹ שֶׁיַּחְמד מְאד לְכָל הַתַּאֲווֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּׁאֵר בּוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה יַחֲזר וְיִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוַת הַלֵּב וְעַל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבַּמּחַ. אֲבָל יֵשׁ עוֹד קְלִפָּה שְׁלִישִׁית שֶׁקָּשָׁה מִכֻּלָּם, שֶׁעִקַּר עִסְקָהּ לְהַשְׁלִיךְ וּלְהַפִּיל אֶת הָאָדָם וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה נָסוֹג אָחוֹר לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵהַצַּדִּיקִים בִּבְחִינַת: "נָזוֹרוּ אָחוֹר", וְאוֹמֵר לוֹ: מַה לְּךָ לְיַגֵּעַ עַצְמְךָ אֵצֶל הַחֲסִידִים וְהַיְרֵאִים אֲמִתִּיִּים, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁאַתָּה אֶצְלָם כְּבָר זְמַן רַב וַעֲדַיִן כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְתַאֲווֹת הַלֵּב בְּתָקְפָּם, וְלָמָּה אַתָּה מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם, שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ לָרוּץ אַחַר פַּרְנָסָתְךָ וְאַחַר הַמָּמוֹן וְכַיּוֹצֵא כִּשְׁאָר הָעוֹלָם. וּקְלִפָּה זאת קָשָׁה מִכֻּלָּם, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, כִּי הַהִתְקָרְבוּת לְבַד שֶׁמִּתְקָרֵב לִירֵאִים וּכְשֵׁרִים זֶה בְּעַצְמוֹ יָקָר מְאד אֲפִלּוּ אִם לא יְקַבֵּל שׁוּם קְדֻשָּׁה כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא גָּרוּעַ עַכְשָׁו יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, הֲלא הוּא יוֹדֵעַ הָאֱמֶת שֶׁלּא הַהִתְקָרְבוּת אֲלֵיהֶם גָּרְמָה לוֹ זאת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָם בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב לוֹ מְאד בָּזֶה וּבַבָּא. רַק מֵחֲמַת שֶׁכּחַ הַבְּחִירָה גָּדוֹל מְאד וּמִמֵּילָא נַעֲשָׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, אִם כֵּן מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה נַעֲשֶׂה עִמּוֹ אִם לא הָיָה מִתְקָרֵב כְּלָל, כִּי בְּוַדַּאי אִם לא הָיָה מִתְקָרֵב כְּלָל אָז הָיָה גָּרוּעַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְאַל יאמַר מַה הִיא שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיַּעֲבר עָלָיו כָּל יָמָיו, כִּי הָאוֹרֵב יוֹשֵׁב וְאוֹרֵב עָלָיו בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְוַדַּאי כְּבָר נִצַּל מֵהַרְבֵּה פַּח יוֹקְשִׁים עַל יְדֵי כּחַ הַהִתְקָרְבוּת לְבַד (שָׁם אוֹת י"ב)

 משיבת נפש אות – לו

לְפִי גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעצֶם רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא וּבְהִסְתַּכְּלוּת בְּעָלְמָא שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי לְפִי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיָה רָאוּי לָבוֹא עַל הָאָדָם מַה שֶּׁרָאוּי חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְכָל הָעוֹלָם מָלֵא רַחֲמָנוּת וְהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה מְאד בְּהָעוֹלָם, עַל כֵּן אֲהוּבִי, אָחִי, אַתָּה הַמְעַיֵּן, נַפְשִׁי וּלְבָבִי, חֲזַק וֶאֱמַץ מְאד וּבְטַח בַּשֵּׁם כִּי לא יַעֲזב אוֹתְךָ, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ הַכּל לְטוֹבָתְךָ וְתִסְמךְ עַל רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים בְּלִי שִׁעוּר, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְיֵשׁ עִנְיָן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכּל לְטוֹבָה וּזְדוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת רַק חֲזַק וֶאֱמַץ (שָׁם מ"ט)