משיבת נפש ל – מ | מספרי רבי נחמן מברסלב
משיבת נפש אות – לד
עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל כָּל אָדָם, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְבַל יִפּל יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל יְדֵי הַשֵּׁם, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֵׁם ה וְשֵׁם הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר שְׁמָם נִקְרָא עָלָיו שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁם ה, כִּי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמָם, כִּי זֶה עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת וְהַשִּׂמְחָה מַה שֶּׁזָּכִינוּ שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלֵינוּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֵׁם ה כִּי שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ. וְזֶה עִקַּר תִּקְוָתֵנוּ וִישׁוּעָתֵנוּ "כִּי לא יִטּשׁ ה אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל" וְזֶה עִקַּר הַבִּטָּחוֹן שֶׁלָּנוּ כִּי בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ בָּטָחְנוּ. וּבָזֶה יָכוֹל לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ אֲפִלּוּ הַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים וְהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן שֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו צָרִיךְ לְחַזֵּק וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאד מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבָּהֶם עִקַּר הַגְדָּלַת שֵׁם ה, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לִשְׂמחַ מְאד בַּמֶּה שֶּׁזָּכָה לִהְיוֹת שְׁמָם נִקְרָא עָלָיו. כִּי בֶּאֱמֶת מֵאַחַר שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא שֵׁם ה נִקְרָא עָלֵינוּ אָנוּ מְחֻיָּבִים לִשְׂמחַ כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם, כִּי עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה לְכָל הַטּוֹבוֹת וּלְכָל הַיְשׁוּעוֹת וְלִמְחִילַת עֲווֹנוֹת שֶׁמֵּהֶם עִקַּר הַדְּאָגוֹת וְהָעַצְבוּת בִּבְחִינַת: "אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי", כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁזּוֹכְרִים בְּשֵׁם ה וּמְחַיִּין אֶת עַצְמָם בָּזֶה מְאד בַּמֶּה שֶּׁשֵּׁם ה וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכִין לִמְחִילַת עֲווֹנוֹת כִּי מִשָּׁם נִמְשָׁךְ מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה לְכָל הָעֲווֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְכַפֵּר עַל חַטּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי כָּל הַסְּלִיחוֹת וְהַכַּפָּרוֹת נִמְשָׁכִין מִשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִשֵּׁם ה, בִּבְחִינַת: "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְּשֵׁם ה לְפָנֶיךָ", וְעַל יְדֵי זֶה "וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחוֹן" וְכוּ, וְנֶאֱמַר: "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה וַיַּעֲבר ה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא" וְכוּ, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי זֶה כָּל הִתְגַּלּוּת הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁהוּא רַק לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ (הִלְכוֹת שַׁבָּת הֲלָכָה ה אוֹת ט"ו)
משיבת נפש אות – לד
וְהָעִקָּר לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת כִּי עַצְבוּת מַזִּיק מְאד עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כּחוֹ לְהַרְחִיק וּלְגָרֵשׁ אֶת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה, הֵן עַל יְדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ הֵן עַל יְדֵי שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי. וְעַל פִּי רב אִי אֶפְשָׁר לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי עִנְיְנֵי צְחוֹק וּשְׂחוֹק וְכוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ כָּל זֶה בְּאוֹת שִׂמְחָה עַיֵּן שָׁם (שָׁם)
