משיבת נפש ז, ח, ט, י – מספרי רבי נחמן מברסלב

משיבת נפש אות ז

כָּל הַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל רב הָעוֹלָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק מֵחֲמַת נְפִילוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת. כִּי רֻבָּם הִתְנַסּוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְהִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדַת ה וְאַחַר כָּךְ נָפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ כָּל אֶחָד כְּפִי נְפִילָתוֹ רַחֲמָנָא לִצְלָן, וּקְצָתָם הִתְעוֹרְרוּ לְהַתְחִיל עוֹד הַפַּעַם אוֹ כַּמָּה פְעָמִים, אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁרָאוּ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן נָפְלוּ אַחַר כָּךְ עַל כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ בְּעַצְמָן. אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל זֶה מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא זָקֵן דְּסִטְרָא אַחֲרָא, כִּי נִקְרָא "זָקֵן וּכְסִיל" וְהוּא רוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לִידֵי זִקְנָה וְתָשׁוּת כּחַ חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן בַּחֲטָאָיו וּבְמַעֲשָׂיו עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּנּוֹת עוֹד. וּבֶאֱמֶת לא כֵן הוּא, כִּי בְּכָל יוֹם הָאָדָם הוּא בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין עַל זֶה כַּמָּה בְּרָכוֹת בְּבִרְכַּת הַשַּׁחַר. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת וְיִהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד וּכְאִלּוּ הַיּוֹם מְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ (שָׁם)

# וְהָעֵצָה לָזֶה לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, כִּי עִקַּר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ נִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לְעָנִי הָגוּן שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגַּדֵּל וּמִתְפָּאֵר וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהַכְנִיעַ הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכוּ שֶׁמִּתְגַּבְּרִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא כַּנַּ"ל (שָׁם)

# אֲפִלּוּ אִם אֵין הָאָדָם זוֹכֶה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף עַל פִּי כֵן כָּל זְמַן שֶׁמְּיַחֵל עֲדַיִן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְחַזֵּק וּלְאַמֵּץ עַצְמוֹ מְאד בָּזֶה לְבַד גַּם כֵּן, בִּבְחִינַת חִזְקוּ וְאִמְצוּ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה. וְאַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִנְּפִילָה רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְחַזֵּק אֶת חֲבֵרוֹ לְבַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק אֶת חֲבֵרוֹ, כִּי אֶת חֲבֵרוֹ בְּקַל יוֹתֵר לְחַזְּקוֹ מִלְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, כִּי אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ וְכוּ. וּכְשֶׁיִּזְכֶּה לִבְלִי לְהַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵעֲבוֹדָתוֹ רַק אַדְּרַבָּא, יְחַזְּקוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת וִיחַיֵּהוּ וִישִׁיבֵהוּ בְּכָל מִינֵי דִּבּוּרִים הַמְּשִׁיבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁאַחַר כָּךְ יִזְכֶּה גַּם הוּא לַחֲזר וְלָשׁוּב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. עַיֵּן שָׁם (שָׁם ק"כ)