משיבת נפש אות טו, טז, יז, יח, יט – מספרי רבינו נחמן מברסלב

משיבת נפש אות חי

לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ אוֹ מְעַיֵּן בִּסְפָרִים וְרוֹאֶה הַהִתְחַזְּקוּת, שֶׁחִזְּקוּ אוֹתָנוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְתַלְמִידֵיהֶם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם וְהוֹדִיעוּ לָנוּ, שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ אִם נָפַל כְּמוֹ שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם אִתּוֹ וְעִמּוֹ וְאֶצְלוֹ וְסָמוּךְ לוֹ כִּי "מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" וְגַם מִשָּׁם מְצַפֶּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתְשׁוּבָתוֹ בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא. אַךְ מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמַּעֲשָׁיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים כִּי יָדַע אִינִשׁ בְּנַפְשֵׁהּ וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא גָּרוּעַ מִן הַכּל וְלא עָלָיו נֶאֱמַר דְּבָרִים הַלָּלוּ, הֲגַם כִּי הַצַּדִּיקִים בֵּאֲרוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁהֵם מְדַבְּרִים אֲפִלּוּ עִם הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, אַף עַל פִּי כֵן נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הֵם רוֹצִים רַק לְפַתּוֹת אוֹתוֹ וּלְהַסִּיתוֹ וְלִכְנס עִמּוֹ בְּדֶרֶךְ פֶּשֶׁר בְּעָלְמָא, כְּדֵי שֶׁלּא יִפּל עוֹד יוֹתֵר וְיִהְיֶה גָּרוּעַ עוֹד בְּיוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל הָאֱמֶת הוּא יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ פְּחִיתוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ וְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְאד וּכְבָר אָבְדָה תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְכַיּוֹצֵא בַּחֲלִישׁוּת וּנְפִילוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַסִּיתוֹ וּלְהַדִּיחוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. אֲבָל אוֹתָם שֶׁזָּכוּ לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הָאוֹחֲזִין עַצְמָן בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, הֵם מַאֲמִינִים בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי כָּל דִּבְרֵי הַצַּדִּיק וְהִתְחַזְּקוּתוֹ אֵינָם בְּדֶרֶךְ פֶּשֶׁר וּפִתּוּי וְהַסָּתָה חַס וְשָׁלוֹם, רַק כָּךְ הוּא הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי בְּגדֶל הַשָּׂגָתָם הָעֲצוּמָה הִשִּׂיגוּ הָאֱמֶת, כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ עַד אֵין חֵקֶר וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח אֲפִלּוּ מִי שֶׁכְּבָר נִדַּח לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. וְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁהַצַּדִּיקִים מְחַזְּקִים אוֹתָנוּ וּמְנַחֲמִים אוֹתָנוּ וּמְעוֹרְרִים וּמְקִיצִים אוֹתָנוּ לֵידַע, כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם אִתָּנוּ וּבִמְקוֹמֵינוּ מַמָּשׁ כִּי "מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", לא מִלִּבָּם הוֹצִיאוּ דְּבָרִים אֵלֶּה, רַק הֵם דִּבְרֵי ה מַמָּשׁ וְהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ הוֹדִיעַ לָנוּ הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים וְתַלְמִידֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אַחַר הִסְתַּלְקוּתָם, לֵידַע כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְלא יַעֲזב אוֹתָנוּ לְעוֹלָם עַד יְכוֹנֵן וְיָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַיִם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ. וּלֶעָתִיד לָבוֹא יִזְכּוּ לִרְאוֹת זאת בְּעֵינֵיהֶם מַמָּשׁ בִּבְחִינַת "וְנִגְלָה כְבוֹד הַשֵּׁם וְרָאוּ וְכוּ כִּי פִי הַשֵּׁם דִּבֵּר" (שָׁם אוֹת פ"ב מוּבָן)

# מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו דִּינִים חַס וְשָׁלוֹם, וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלַן, צָרִיךְ לִרְאוֹת לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק אָז בְּיוֹתֵר לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרָע, כִּי אָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרַע בְּיוֹתֵר, כִּי עִקַּר שׁרֶשׁ הַיֵּצֶר הָרָע הוּא גְּבוּרוֹת וְדִינִים רַחֲמָנָא לִצְלָן (שָׁם)