חצות לילה | פרשת השבוע מקץ

בס"ד

לכבוד… אחדשה"ט!

בעזהי"ש אכתוב לך כמה פנינים על פרשת השבוע.

ניתן להוריד להדפיס ולהפיץ לזיכוי הרבים – מקבצי PDF את העלון "שי עולמות" לחץ בקישורית – 256-Miketz_Hanuka

חצות לילה

וזהו ( בראשית מא-א) "ויהי מקץ שנתיים ימים".

אע"פ שצריך כל יהודי לעסוק בתורה ועבודת ה' ביום ובלילה, כפי יכולתו, וכמ"ש "כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה" (וכמ"ש (יהושוע א-ח) והגית בו יומם ולילה), מ"מ יסוד ועיקר גדול הוא לשמור ולנצל היטב את הלילות, ובמיוחד לילות הארוכות של החורף, וכידוע מרבי פנחס מקוריץ זצ"ל שקרא ללילות החורף גאלדענע נעכט (לילות הזהב), וכמו שמו"ר ר' לוי יצחק זצ"ל היה רגיל לצטטו תמיד, והיה נאה דורש ונאה מקיים, ובפרט בדבר זה.

וכן כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"א הי"ב) היה בעל אומנות, והיה עוסק במלאכתו שלש שעות, ובתורה תשע!!!, וכל זה ביום, ובהמשך כותב (פי"ג הי"ג) אע"פ שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה.

לפיכך מי שרצה לזכות בכתרי התורה – יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחד מהם, בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ובדברי חכמה.

אמרו חכמים (שמות רבא מז.ה) אין רינה של תורה אלא בלילה שנאמר (איכה ב-יט) קומי רוני בלילה. וכל העוסק בתורה בלילה-חוט של חסד נמשך עליו ביום (עבודה זרה ג:) שנאמר (תהלים מב-ט) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה –אש אוכלתו (סנהדרין דף דט.). וכמו שמצינו אצל דוד המלך (ברכות ג:) ודוד בפלגא דליליא הוה קאי (דכתיב תהלים קיט חצות לילה אקום), מאורתא הוה קאי! ה"ק דוד מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. א"נ עד חצות לילה היה עוסק בתורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות. א"נ עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס (פרש"י עוסק בתורה כשהוא מתנמנם), מכאן ואילך היה מתגבר כאריה.

ואמרו (עירובין סה.) אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא וכן קיי"ל.

וז"ל השו"ע (אור"ח סי' רלח) צריך לזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו – עונשו מרובה. אם יש לו חוק קבוע ללמוד כך וכך ליום, והיה טרוד ביום ולא השלימו- ישלימנו בלילה מיד.

וע"ע ביו"ד סי' רמו ס"א. ואמרו (מנחות קו.) מאי (תהלים קלד-א) עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות? אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה – מעלה עליהן הכתוב כאילו עוסקים בעבודה, ואמרו (תמיד לב:) כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו.

ואמרו חז"ל (שמות רבא מז, ה) כתיב (שמות לד, כח) ויהי (משה) שם עם ה', ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל- אבל מלחמה של תורה אכל. ומים לא שתה- אבל מימיה של תורה שתה. והיה למד תורה ביום, ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה. ולמה היה עושה כן? אלא ללמד את ישראל שיהיו יגעים בתורה ביום ובלילה.

רבי שמעון בן לקיש היה אומר לתלמידיו בואו ולימדו תורה דשחרין ודקרין בלילה. ור' יוחנן היה אומר לתלמידיו בואו ולמדו תורה דאימטין, אלא אעפ"כ מודה היה ר' יוחנן שאין רינה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, וכן הוא אומר (משלי לא, טו) ותקם בעוד לילה.

וזה בחי' "ויהי מקץ שנתיים–ימים", דלכאורה המילה 'ימים' מיותרת לגמרי. אלא קרמיז לן קרא, שיתכן שבסוף תקופת חיים, כשיתעורר האדם לעשות חשבון נפש, יראה שיתכן מאד שניצל את זמנו לתורה ועבודת ה' בימים (אבל לא מספיק ולא כמו שצריך בלילות) ומזה יש לנו לנצל להתעורר את הזמן היקר מפז של הלילות לתורה ועבודת ה'.