מעשרות | עשר תעשר כדי שתתעשר
מעשרות | זה כלל גדול בתורה, כל מי שעושה רצון ה' בפשיטות ובתמימות, מרוויח ומרוויח, ולהיפך ח"ו המתחכם על רצון ה' – מפסיד ומפסיד, העושה רצון ה' מרוויח בעולם הזה ובעולם הבא, ולהיפך ח"ו מפסיד בעוה"ז ובעוה"ב. והדברים אמורים בכל הנושאים ובכל התחומים, וק"ו בעניני כספים, שהיצר הרע אורב עליהם במיוחד,
עשר תעשר כדי שתתעשר
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת נשא
לכבוד..אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע,
וזהו (במדבר ה-ו) "ואיש את קדשיו – לו יהיו. איש אשר יתן לכהן – לו יהיה".
כי זה כלל גדול בתורה, כל מי שעושה רצון ה' בפשיטות ובתמימות, מרוויח ומרוויח, ולהיפך ח"ו המתחכם על רצון ה' – מפסיד ומפסיד, העושה רצון ה' מרוויח בעולם הזה ובעולם הבא, ולהיפך ח"ו מפסיד בעוה"ז ובעוה"ב.
והדברים אמורים בכל הנושאים ובכל התחומים, וק"ו בעניני כספים, שהיצר הרע אורב עליהם במיוחד, כי הממון הוא חיותו ופרנסתו, וכמ"ש חז"ל (תורת כהנים פרשתא א-א, והו"ד ברש"י עה"ת בריש פרשת צו (ויקרא ו-ב) אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
וכמ"ש (דברים ו-ה) ואהבת את ה' אלקיך בכל מאודך ואמרו חז"ל (ברכות נד. ספרי לב) שפירוש בכל ממונך.
כי היצר הרע מעורר אצל האדם מידת הקמצנות ועינא בישא וחוסר פירגון, ומה גם שלעיניים הרדודות בשעת מעשה נחסר ממונו, לכן הזהירה התורה על כך בכמה וכמה מקומות, בכמה וכמה לשונות וציוויים, ולכן הדברים צריכים חיזוק וזירוז.
וזה מה שפרש"י "ואיש את קדשיו – לו יהיו", מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן – לו יהיו המעשרות, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות. לאומת זאת איש אשר יתן לכהן מתנות הראויות לו, לו יהיה ממון הרבה. עכ"ל.
והוא מ"ש חז"ל (מדרש תנחומא פ"י ראה – סי' ו) עשר תעשר את כל תבואת זרעך (דברים יד-כב) זה שאמר הכתוב (משלי כח-כב) נבהל להון איש רע עין, ולא ידע חסר יבואנו.
רבי חנינא פתר קרא בעפרון דאמר ר' חנינא כל שקלים שבתורה – סלעים, ושבנביאים – ליטרון. ושבכתובים – קנטרים (פי' מלאים במשקלם) בר משקלו של עפרון דאינון קנטרים, וע"י שהכניס עין רעה וצרה בממונו של אברהם (וקנא בו, וא"ל שלפי עשרו – הסכום לא חשוב כלום ויכול לשלם יותר מהראוי), לפיכך חסרו הכתוב, הה"ד (שם טז) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן – חסר כתיב. ר' אמי פתר קרא בשואל (שחייב באונסין) והיתה עינו צרה לשכור (שפטור מאונסין, ומתה מחמת מלאכה) ולא ידע כי חסר יבואנו. רבי לוי פתר קרא בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי..,
מעשה באדם אחד שהיתה לו שדה אחת והיתה עושה אלף מידות, והיה מוציא מעשרותיו ממנה מאה מידות למעשר, ומן המותר היה מתפרנס הוא ובניו ובני ביתו כל ימיו, בשעת מיתתו קרא לבנו והזהירו על כך. שנה ראשונה זרע הבן אותה, ועשתה אלף מידות, הוציא ממנה מאה מידות מעשר.
שנה שניה – נכנס בו עין רעה, ופיחת הוא עשרה, ופחתה היא מאה. וכו' וכו' עד שעמדה על מעשרותיה (פ"י שלא הוציאה אלא עשירית ממה שהיתה רגילה מקודם), כשראו קרוביו כן עמדו לבשו בגדים לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו, אמר להם למה באתם, לשמוח על שהענישו אותי מהשמים. אמרו לו ח"ו לא באנו אלא לשמוח עמך, לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן (שהיית נותן לו מעשר), ועכשיו נעשית כהן (שהקב"ה נותן לך מעשר, ממה שהיתה שדך רגילה לעשות), והקב"ה בעל הבית.
לפיכך משה מזהיר את ישראל "עשר תעשר". פירוש בתמידות – ואל ירע לבבך !
ואמרו (ברכות סג.) אמר ר' יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה ופרשת תרו"מ? לומר לך כל ישי לו תרו"מ ואינו נותנן לכהן, לבסוף נצרך לכהן ע"י אשתו. ואם נותנם – סוף מתעשר שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה – ממון הרבה.
וזה בחי' מ"ש חז"ל (אבות פ"ג מ"ז) רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו, שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר (דבה"י א-כט, יד) כי ממך הכל, ומידך נתנו לך.
ואשרי העושה רצון ה' מתוך שמחה.
בברכת התורה וכטו"ס ראש ישיבת נצח מאיר שמעון יוסף הכהן ויזנפלד