מכירים את הבלבול – לנסוע או להשאר בבית? פרשת השבוע בהעלותך
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר בהעלותך | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
מכירים את הבלבול – לנסוע או להשאר בבית? כמה מילים כמה עיצות לחשוב לפני שמחליטים לצאת מהבית ונוסעים…
לנסוע או להשאר בבית?
(במדבר ט-כא) "על פי ה' יחנו, ועל פי ה' יסעו".
כל הנסיעות המזדמנות – הקו המנחה והקובע בהן הוא רצון ה', אם רצון ה' הוא לנסוע – אזי נוסעים, ואם אין זה רצון ה' – אזי לא נוסעים.
ודבר זה טעון בירור, ואין התשובה שוה בכל אדם, כי יתכן שאדם אחד צריך לנסוע, ואדם אחר אין לו לנסוע, כגון אירוסין או חתונה של שכן, או בחור מהישיבה, יתכן שאחד צריך לנסוע, והשני לא.
והשאלות והספיקות בנידונים הרבים בנושא זה, בדורינו מתרבות מיום ליום, כי מצד אחד התחבורה זמינה הרבה יותר מאשר בדורות עברו, (ויש הרבה פחות ביטול תורה) אבל עדיין…
וגם בדורינו ב"ה מתרבות השמחות, שכמעט ואין יום בלי שמחה, ברית מילה, פדיון הבן, בר מצוה, אירוסין, חתונה, שבע ברכות. (וגם להבדיל ביקור חולים, לויה, וניחום אבלים). ואם באנו לנסוע לכל אירוע.. אזי – לא ישאר מאתנו כלום, (רק עמי ארץ).
והנה לכאורה מכיון שביטול תורה חמור מאד מאד. אין להקל ראש, ולהרים רגליים באופן אוטומטי, ולהשתתף בכל שמחה, ומאידך מען דארף זאן א מענטש (צריכים להיות בן אדם) ועל כן בכל ספק ובסתמא – יש להחמיר בחומר איסור ביטול תורה,
אבל אם יודע שחבירו יפגע ממנו באמת, וחשוב לו מאד שהוא יהי' בשמחתו – אז יש יותר מקום לנסוע, ועדיין.. יש לשקול הדברים.
[והרבה פעמים המזמין לא מעוניין שכל אחד יבוא, מהרבה סיבות גם כספיות, ואעפ"כ מזמין כל אחד, ונותן הרגשה שהוא חייב לבוא אע"פ שאינו כן. וכן לפעמים המזמין משום כבוד עצמו – לא חס על אף אחד, אפי' ת"ח מופלגים או עניים מרודים שאין להם דמי נסיעה, או מטריח את הציבור למרחקים מופלגים ללא שום צורך, וא"כ.. הכל לפי הענין, וכן מי שהזמינו אותו, לפעמים מכל מיני סיבות – לא יכול לבוא, והכל לפי הענין].ובענין הנסיעות לצורך פרנסה כתב רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן קמא, סי' מ) וז"ל איתא בעשרה מאמרות, אלה מסעי בני ישראל (במדבר לג-א) בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל (שמות לב-ד,ח) בשביל זה יסעו בני ישראל. נמצא כל הנסיעות של אדם (בשביל פרנסה) הוא בשביל קילקול האמונה. כי אם היה מאמין באמונה שלימה שיכול הקב"ה להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה. ע"כ.
ועדיין רבינו ז"ל לא נעל הרמטית השערים, שהרי הוא בעצמו נסע או שלח שליח למ"א בעניני פרנסה.
וגם מאידך איתא בשיחות הר"ן (סי' פה) שאחד שאל את רבינו ז"ל על ענין נסיעה לאיזה מקום אם יסע לשם, והשיב לו, כשרואה אדם נסיעה לפניו [שצריך וחייב לנסוע] אין לו להתעקש מזה ליישב בביתו דוקא, כי בכל מקום שאדם נוסע לשם, הוא מתקן איזה דבר, רק שיזהר להיות שמור מן העבירה ח"ו, ואפילו איש פשוט לגמרי ג"כ מתקן בנסיעתו, כי בודאי בכל מקום עושה איזה דבר שבקדושה, כי מתפלל שם ואוכל שם, ומברך על אכילתו לפניו ולאחריו, וכו'. עיי"ש.
וז"ל ג"ע מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי תפילות סי' מ"ם) ותוריני ותדריכיני באמיתך ותלמדני תמיד בעניני הנסיעות לדרכים, אם אסע, אם אחדל, ואיך ליסע ומתי ליסע, ולהיכן וכו', וכמה אתעכב בדרכי וכו' הכל תודיעני ותלמדני ברחמיך האמתיים… וכשם שהיית עם ישראל במדבר והיו כל נסיעותיהם על פיך כרצונך, כמ"ש "על פי ה' יחנו, ועל פי ה' יסעו". כן תרחם עלי. ותהיה תמיד עמי, ואני מוסר עצמי עליך לבד באמת עם כל תנועותי תמיד, על פיך אחנה בביתי, ועל פיך אסע, ותשמור צאתי ובואי לחיים טובים ולשלום מעתה ועד עולם. ובכל עת שאני מוכרח לנסוע תוליכיני לשלום ותדריכיני לשלום וכו' וכו' ע"ש דבריו המתוקים והערבים.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
