אח יקר – אם נפלת זה מצד מידת הגאוה אבל ע"י ענווה תבוא הברכה

אח יקר – אם נפלת או אתה מרגיש חסום – זה מצד מידת הגאוה

אבל אפשר לתקן ולהתרומם – תזכור ע"י ענווה תבוא הברכה !

מידת הגאוה | פרשת מסעי

וזהו (במדבר לג-כה) "ויסעו מהר שפר, ויחנו בחרדה".

כתוב (משלי טז-יח) לפני שבר – גאון. ולפני כשלון גובה רוח. וכתיב (שם יח-יב) לפני שבר יגבה לב איש. וביאר המאירי (שם טז-יח) וז"ל הערה להזהר ממידת הגאוה, ושהיא סיבה גדולה לשיפלות האדם, כי האדם יחיד להגביה את עצמו, ואלף כנגדו להשפילו, כשיראוהו מתנשא ביתר מחוקו הראוי לו.

וע"ז אמר "ולפני שבר גאון", כלומר שהגאון הוא סיבתו. וכן כשהאדם נכשל באיזה דבר, גבהות רוחו היה קודם כשלונו, והיה זה סיבתו, ולכן טוב לו לאדם להיות שפל רוח עם שאר ענוים הנכנעים, ולהתחבר עמהם, מהיות מחַלֵק שלל עם הגֵאִים, והוא ג"כ ענין (שם כט-כז) גאות אדם תשפילנו. והעֵד, (שמות ה-ב) הנה פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו. וסנחריב אמר (מ"ב יח-לה) מי בכל אלקי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי. וגלית אמר (ש"א יז-י) אני חרפתי את מערכות ישראל וגו'. ונבוכדנצר אמר (דניאל ג-טו) ומַן הוא א-לה די ישיזבינכון מן ידי, וראה והתבונן מה אחריתם.

ובהפכם (לעיל טו-לג) לפני כבוד ענוה, כמו שתראה, אברהם אמר (בראשית יח-כז) ואנכי עפר ואפר. משה ואהרן אמרו (שמות טז-ז) ונחנו מה, ודוד אמר (תהלים כב-ז) ואנכי תולעת ולא איש. גדעון אמר (שופטים ו-טו) הנה אלפי הדל במנשה, שאול אמר (ש"א ט-כא) הלא בן ימיני אנכי, משה רבינו אמר (שמות ג-א) מי אנכי כי אלך אל פרעה, ירמיה הנביא אמר (ירמיה ח-ו) הנה לא ידעתי דבר. עמוס הנביא אמר (עמוס ז,יד) לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, כי בוקר אנכי, וראה מה אחריתם.

ועוד כתב (לקמן יח-ב) מי שאינו בוטח בא-ל, אבל בוטח בעשרו [וחכמתו] ושאר בנייניו וקניניו, יביאהו זה לגאוה וגאות הלֵב, ויהי' זה סיבת שברו ואבדו. כי לפני שבר יגבה לב איש, כלומר שהגבהות קודם לו, כי הוא סיבת/

כאמרו לפני שבר גאון (לעיל טז-יח) ובהפך 'ולפני כבוד ענוה', כלומר שהענוה הוא סיבת הכבוד כמ"ש חז"ל (מדרש תנחומא ב, ויקרא-ד) כל הבורח מן השררה – שררה רודפת אחריו, וכל שרודף אחר השררה – השררה בורחת ממנו.

וחכמי המוסר העידו ששלשה באו לפני המלך והתבונן המלך על סדר ישיבתם שלא היתה כסדר הולדתם, ושאל לראשון "מי הושיבך על חביריך?" א"ל יחסי הגדול, ושאל לשני "מי הושיבך על חברך, שלמטה ממך?" אמר חכמתי היתירה, ושאל לשלישי, מי הושיבך למטה מהם? כלומר לראות אם יודה לדבריהם ואמר אדוני ענותנותי הושיבתני תחת כולם, ושינה המלך סדר ישיבתם, והעלָהו על כולם.

ועוד כתב (שם כט-כג) גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד. זו הערה על מידת הגאוה, ואמר שהיא תשפיל בעליה, אף מן המעלה שהיתה ראויה לו, מפני שהכל מואסים אותו לרוב גאותו ומשפילים ערכו. ושפל רוח שהוא היפך הגאוה יתמוך הכבוד שעליו, שלא יפול ממנו, ואמר זה דרך צחות, שהשפלות היה נראה שישפיל הכבוד, אבל אינו כך, שאפילו יהי' הכבוד מחליש, או עובר ממנו לאיזה סיבה – שיפלותו יסעדנו, ע"כ.

ואמרו חז"ל (מדרש אגדה במדבר כה-א) נאמר (שם) וישב ישראל בשטים, לפי שראו ישראל כל אותם הטובות שהיה להם – נתגאו. ומה הטובות היו? המן היה יורד להם, והבאר עולה להם, וענני הכבוד מקיפים אותם, וכל שונאיהם נופלים לפניהם, ובלעם בא לקללם ונהפכה להם הקללה לברכה,

כיון שראו עצמם נתגאו, מיד התחילו נחשדים על עריות שנאמר וישב ישראל בשיטים וכו', ומה היה [סופם]? ויהי המתים במגיפה ארבעה ועשרים אלף לקיים מה שנאמר "וישב ישראל בשיטים".

ואמרו חז"ל (פסיקתא רבתי פ"ז, ב"ר יג-ג) גאות אדם תשפילנו – זה אדם הראשון, ע"ש. ד"א זה פרעה שנתגאה על משה ואמר (שמות ב-ה) מי ה' אשר אשמע בקולו… ע"ש. ד"א זה עמלק, ע"ש. ד"א זה תבור וכרמל, עיי"ש. ד"א זה יוסף שהנהיג שררה, ע"ש.

וזה בחי' פרשת השבוע "ויסעו מהר שפר, ויחנו בחרדה", כלומר שכל מי שמתגאה ומתרומם ומתיפה בעיני עצמו – סופו ותחנתו הבאה תהי' חרדה, פחד ושבר. וסופו של עניו גדולה ותפארת.

הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת ברסלב "נצח מאיר" ירושלים

תרומות לישיבה יתקבלו בברכה 052-565-2005 או דרך האתר – תרומות