מידות רעות צריך לעקור מהשורש

בע"ה אכתוב כמה חידושי תורה ומוסר על פי דעת רבינו נחמן מברסלב, הקשורים עם פרשת השבוע מסעי,

וזהו (במדבר לג-נב וכו') "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם", ואבדתם את כל משכיותם וגו'. ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם, לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם וגו'.

רמיז לן קרא שיש דברים שדורשים טיפול שורש עד הסוף, ובלאו הכי – לא סגי, כלומר שאם ישנה בעיה ואדם לא טורח ולא ישרש את שורש הבעיה, הבעיה תשאר ותגדל ותעשה צרות יותר מקודם.

והנה אע"פ שיושבי הארץ היוו איום בטחוני על עם ישראל, מכל מקום עיקר חשש התורה היה שמא ח"ו יהודים ילמדו ממעשיהם ומתועבותיהם ומהשקפותיהם, הן בעניני גשמיות והבלי עוה"ז, הן בעניני אמונה והשקפה, וכמ"ש בפרשת שופטים (דברים יח, ט) כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. ובגלל התועבות האלה [שהם משוקעים בהם] ה' אלקיך מוריש אותם מפניך, כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם.. ואתה לא כן [כלומר אתם ישראל לא מתנהגים כמוהם לכן לכם אתן את הארץ הקדושה] נתן לך ה' אלקיך.

ועוד כתיב (שם כ-יז. וכו') כי החרם תחרימם.. כאשר צווך ה' אלקיך, למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו וגו'.

וכן כתוב בפרשת ראה (שם יב, כט, וגו') וירשת אותם וישבת בארצם, השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך לאמור איכה יעבדו הגוים האלה.. ואעשה כן גם אני. [כלומר שבא הכתוב להזהיר אותנו היהודים לא ללכת בדרכיהם כדי שלא נפסיד את הקדושה ואת הזכות לשבת בארץ ישראל…]

וכן במחלה הידועה בר מינן (מחלת הסרטן). ידוע שהטיפול בעל סיכוי לשרוד, הוא אך ורק כשלא משאירים שום זכר ומטפלים עד הסוף ומשרשים כל שרשיה וכו', שאם לא כן היא תתפשט ותכריע את החולה רח"ל.

וכן [והוא הדין] בעניני מחלות המידות רעות, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (הלכות דעות פ"ב, מ"א, ה"ב וה"ג)

ומה היא תקנת חולי הנפשות?

ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות וירפאו חליָים.

וכיצד היא רפואתם?

מי שהוא בעל חֵמָה – אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל – לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן מרובה עד שתעקר החֵמָה מלבו.

ואם היה גבה לֵב – ינהיג עצמו בבזיון הרבה, וישב למטה מן הכל, וילבש בלויי סחבות המבזים את לובשיהם. וכיוצא בדברים אלו. עד שיעקר גובה הלב ממנו, ויחזור לדרך האמצעית, ילך בה כל ימיו.

ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות. אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני, וינהוג בו זמן מרובה, עד שיחזור לדרך הטובה, והיא מידה בינונית שבכל דעה ודעה.

ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינוניות, אלא יתרחק עד קצה האחר, והוא גובה הלב. שאין דרך הטובה שיהיה אדם "עניו" בלבד, אלא שיהיה "שפל רוח" ותהיה רוחו נמוכה מאד. ולפיכך נאמר במשה רבינו "עָנָו מאד" (במדבר פ"ד ה"ד) ואמר חז"ל (אבות פ"ד מ"ד) מאד מאד היה שפל רוח.

וכן הכעס – דעה רעה היא למאוד. וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר. וילמד עצמו שלא יכעוס, ואפילו על דבר שהוא ראוי לכעוס [ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו, או על הציבור אם היה פרנס, ורצה לכעוס עליהן, כדי שיחזרו למוטב, יַראֶה עצמו בפניהם כאילו הוא כועס, כדי לייסרם, ותהיה דעתו מיושבת" בינו לבין עצמו, כאדם שהוא מדמה אֵש [איש] בשעת כעסו, והוא אינו כועס].

והנה כי כן, מי שיש לו עקרבים וחולדות ברשותו, לא יפתור את הבעיה – עד אשר ימגר לגמרי את התופעה,

כן בעניני הדעות וההשקפות העקומות, וכן בעניני המידות הרעות והתאות הרעות.

ויהי רצון שנהיה נחושים בדעתינו לעשות כל מה שמתבקש, כפי רצון ה'.

בברכת התורה וכטו"ס ראש ישיבת ברסלב מאיר

הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

תרומות / מעשרות / צדקה ופדיון נפש

לישיבה יתקבלו בברכה

050-4161022